פחד להשקיע: שני פחדים, ואיך מחליטים ביניהם

ביום שלישי בבוקר, בפעמון התובנות, חיכתה שורה אחת: היעד "קרן חירום" הגיע ליעד. חייכתם. אחרי חודשים של הפקדות, הסרגל מלא. ואז, תוך כמה שניות, החיוך התחלף בשאלה: "ומה עכשיו?".

כי מאז, בכל חודש נשאר עודף. הוא יושב בעו"ש, ובכל פעם שעולה המחשבה "אולי להשקיע אותו", עולה איתה גם תמונה. מספר אדום, גרף יורד, ואתם מסבירים לעצמכם למה לא חיכיתם. אז דוחים. ואומרים, כמעט בהקלה, "אנחנו פשוט לא טיפוסים של השקעות".

שני פתרונות מוכרים מחכים על השולחן. הראשון: לחכות שהפחד ייעלם מעצמו, יום אחד, כשתבינו מספיק. השני: לקפוץ למים בבת אחת אחרי שיחה עם חבר שנשמע בטוח בעצמו, ולברוח בירידה הראשונה. שניהם מוכרים, ושניהם מחזירים אתכם לאותה נקודה.

יש בכם צד שרוצה שהכסף יעבוד בשביל המשפחה, שהעודף הזה יקבל תפקיד. ויש בכם צד שלא רוצה לעולם להרגיש טיפש מול הפסד. שניהם ראויים לכבוד. כל עוד לא מחליטים, אתם שומרים על משהו יקר: "אף פעם לא טעינו". זו לא פחדנות. זו הגנה על משהו אמיתי.

פחד להפסיד כסף, ופחד שאין לו שם

"טיפוס של השקעות" הוא לא תכונה שנולדים איתה. מה שאתם מרגישים הוא שני פחדים שעובדים יחד, ושניהם הגיוניים.

הראשון מוכר: הפחד להפסיד. דניאל כהנמן ועמוס טברסקי הראו ב-1979, במאמר על תורת הערך שפורסם ב-Econometrica, שהפסד כואב יותר משרווח באותו גודל משמח. זה לא פגם שלכם. ככה המוח שוקל.

השני שקט יותר, ולכן קשה לראות אותו: הפחד להסתכל אחורה בעוד עשר שנים ולגלות שמעולם לא החלטנו. הוא נשמע חלש בגלל מנגנון נוסף. אילנה ריטוב וג'ונתן ברון תיארו ב-1990, ב-Journal of Behavioral Decision Making, את הטיית המחדל: אנשים מעדיפים נזק שנגרם מאי-עשייה על פני נזק קטן יותר שנגרם ממעשה. ולכן "לא לעשות כלום" מרגיש בטוח, גם כשהוא בעצמו החלטה.

זה לא שאתם לא מתאימים. זה שרק פחד אחד הוזמן לדיון. השני חיכה בחוץ, כי אי-עשייה לא מרגישה כמו בחירה.

להתחיל להשקיע בלי ניסיון: קודם דף, אחר כך החלטה

היעד לשבוע הזה לא כולל קנייה של שום דבר. דף אחד עם שני הפחדים, וידיעה מה כבר מושקע בשמכם בפנסיה ובקרן ההשתלמות. בלי להעמיד פנים שאתם לא מפחדים, בלי לקפוץ, ובלי לחכות שהפחד ילך.

מה שאנשים מתארים אחרי שכתבו את שני הפחדים הוא שההחלטה הופכת מקיר לשאלה שאפשר לשקול. מה תהיה התשובה, ההחלטה שלכם.

מתי מרגישים מוכנים להשקיע: מהדף ועד השאלה על המכשיר

שלב 1: שני הפחדים על דף אחד

שתי עמודות: "מה מפחיד אותנו אם נשקיע" ו"מה מפחיד אותנו אם לא נחליט". שלוש שורות בכל אחת, במילים שלכם, בלי לתקן ובלי להתווכח עם עצמכם. אם אתם זוג, כל אחד כותב בנפרד, ואחר כך משווים.

איזה פחד מדבר חזק יותר אצלכם היום?

כשאתם חושבים על העודף שיושב בעו"ש, איזה משפט הכי קרוב?

בחרו את התשובה הקרובה אליכם. אין כאן תשובה שגויה.

אנחנו רואים מספר אדום ואת עצמנו מתחרטיםאנחנו רואים את עצמנו בעוד עשר שנים, עדיין מחכיםשניהם, באותה עוצמהאף אחד מהם, פשוט אין לנו זמן לזה

שלב 2: קרן החירום נשארת בצד

הכסף לחודשים הקרובים לא נכנס לשאלה הזאת בכלל. היעד שהגיע ל-100% נשאר יעד נפרד, עם שם, כדי שגם אם תחליטו פעם להשקיע, המוסך הבא לא יחכה לשוק. על הגודל ועל המקום שבו מחזיקים אותה, במדריך קרן החירום.

ב-AlphaHome: היעד "קרן חירום" נשאר במקומו, עם הסכום והתאריך שלו, ופעמון התובנות מודיע כשיעד הושג. זה בדיוק הרגע שבו השאלה "ומה עכשיו" עולה, והוא רגע טוב לפתוח את הדף.

שלב 3: לגלות מה כבר מושקע אצלכם

הנה משהו שמשנה את התמונה: מי שיש לו קרן פנסיה או קרן השתלמות כבר משקיע. הכסף שם מושקע במסלול, חלקו בשוק ההון, כבר שנים, גם אם מעולם לא לחצתם על כפתור "קנה". הפחד להשקיע פוגש כאן עובדה מפתיעה: כבר עברתם עליות וירידות בחשבונות האלה, בלי לשים לב.

הצעד: לפתוח את הדוח השנתי של חשבון אחד ולקרוא בו את היתרה ואת שם המסלול. אם יש חשבונות ישנים שנשכחו, השירות הר הכסף של רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון עוזר לאתר אותם. וכדי להשוות דמי ניהול ותשואות של מסלולים, יש את הכלים הציבוריים של הרשות, גמל-נט ופנסיה-נט.

בחירת מסלול, ניוד או משיכה מקרן פנסיה, מקופת גמל או מקרן השתלמות הם החלטות אישיות, והמאמר מתאר רק איך המכשירים עובדים. לפי החוק, ייעוץ פנסיוני מחייב רישיון יועץ פנסיוני. יועץ פנסיוני בעל רישיון יכול להסתכל על המקרה שלכם.

ב-AlphaHome: בעמוד הפנסיה מקלידים מהדוח את היתרה ואת דמי הניהול של כל חשבון לטווח ארוך, ורואים את הסכום של כל משק הבית במקום אחד. העמוד לא ממליץ ולא מחשב תחזית. הוא מראה כמה כבר מושקע בשמכם.

שלב 4: ללמוד מכשיר אחד עד הסוף

לפני כל קנייה, שאלה של הבנה. בוחרים סוג מכשיר אחד, למשל קרן מחקה מדד או קופת גמל להשקעה, ולומדים אותו עד שאפשר להסביר אותו לבן או לבת הזוג בחמש דקות:

לפני שקונים, מבינים

• במה בעצם הכסף מושקע
• כמה זה עולה בשנה: דמי ניהול, עמלות קנייה ומכירה
• איך זה ממוסה, ומתי
• כמה זמן לוקח להוציא את הכסף אם צריך
• מה אנחנו עושים ביום שזה יורד, כתוב מראש

0 מתוך 5 סומנו

נקודת פתיחה טובה ליסודות היא המדריך להשקעות למתחילים, ולצידו ספריית המדריכים.

שלב 5: רק עכשיו, השאלה על המכשיר

מה שאנשים מתארים כשהם מתחילים בקטן הוא סכום שהם יכולים לראות יורד בלי לאבד שינה, כזה שהפחד הראשון שעל הדף מסוגל לשאת. אם, מתי ובמה להשקיע, ההחלטה שלכם.

כשהפחד חוזר באמצע הדרך

"התחלנו, זה ירד, ונבהלנו". מה שאתם שומעים עכשיו הוא הפחד הראשון, זה שכבר כתבתם על הדף. הוא לא הפתעה, הוא אורח צפוי. היום: לקרוא את הדף לפני כל פעולה. מה שאנשים במצב הזה מתארים הוא שהם לא מוכרים ביום הבהלה, וחוזרים לשאלה אחרי שבוע; ההחלטה שלכם. לפעם הבאה: ליד הפחד הראשון, משפט אחד על מה עושים ביום של ירידה, שנכתב ביום רגוע.

"אנחנו עדיין לא מוכנים". הרצון לא לטעות עושה כאן את העבודה שלו, וזה לגיטימי. "לא מוכנים" יכולה להיות תשובה טובה, בתנאי שהיא החלטה ולא ברירת מחדל. היום: צעד של הבנה, לא של קנייה, למשל עוד שורה ברשימה של שלב 4. לפעם הבאה: תאריך ביומן שבו חוזרים לדף, בעוד שלושה חודשים.

חבר מספר כמה הרוויח, ופתאום הכול נראה דחוף. הדחיפות הזאת היא לא מידע על השוק, היא תחושה של השוואה, ומותר להרגיש אותה. היום: להוסיף אותה לדף, כשורה בעמודה "מה מפחיד אותנו אם לא נחליט". לפעם הבאה: לא מחליטים ביום של שיחה כזאת.

לפחד, ולהחליט בכל זאת

מי שמחכה שהפחד ייעלם, נותן לפחד אחד להחליט במקום שניהם. מי שכתב את שני הפחדים זה לצד זה, מחליט בעצמו, גם אם ההחלטה היא לחכות עוד. אתם לא "לא טיפוסים של השקעות". אתם אנשים שיודעים ממה הם מפחדים. אנחנו מפחדים, ומחליטים בכל זאת, בעיניים פקוחות.

השבוע: דף עם שתי עמודות, "מה מפחיד אותנו אם נשקיע" ו"מה מפחיד אותנו אם לא נחליט", שלוש שורות בכל אחת. ובנוסף, להקליד בעמוד הפנסיה ב-AlphaHome את היתרה של חשבון ארוך טווח אחד.