לתכנן את החודש · · 5 דקות קריאה
בן זוג בזבזן: כשאחד חוסך והשני נהנה, ושניכם צודקים
אחד מכם רואה בכסף ביטחון, השני רואה בו חופש, והוויכוח חוזר כל חודש. כך בונים כללים משותפים שנותנים מקום לשניכם, בלי לשנות אף אחד.
אחד מכם השווה מחירים של מכונת כביסה בשלוש חנויות ובשני אתרים, וחסך 240 ₪. באותו שבוע השני הזמין ארוחה ב-380 ₪, כי זה היה שבוע קשה. ביום חמישי בערב זה עולה. "חסכתי 240, ונעלמו 380." "ואני לא רוצה לחיות כאילו כל ארוחה היא החלטה של ועדה."
אותו ויכוח, בכל חודש, רק על מוצר אחר. פעם זה מעיל, פעם סוף שבוע בצפון, פעם מנוי שאף אחד לא זוכר שנפתח. הסכום משתנה, התסריט נשאר.
סיפרו לכם שאחד מכם הוא הבעיה. שהאחד "לא יודע לעצור", או שהשני "סופר כל שקל". וניסיתם לתקן את זה: אחד הפך לשוטר שעובר על דף האשראי, השני התחיל לשלם במזומן כדי שלא יראו. או שכתבתם תקציב לצד ה"בזבזן", והוא החזיק שלושה שבועות ונשבר.
מה כל אחד מכם שומר בשביל הבית
מי שחוסך שואל את עצמו: "אם לא אני, מי יחשוב על החודש שבו האוטו יתקלקל?" מה שהוא שומר עליו הוא השקט בלילה, הידיעה שיש רשת מתחת לבית. זו לא קמצנות. זו אחריות.
מי שנהנה שואל שאלה אחרת: "החיים קורים עכשיו. בשביל מה עובדים כל כך קשה, אם לא בשביל ערב טוב?" הוא שומר שהבית לא יהפוך למקום של ויתורים, שיהיו בו זיכרונות ולא רק יתרה. גם זה לא חוסר אחריות. זו חיוניות.
שניכם צודקים. בית שיש בו רק ביטחון הוא בית אפור. בית שיש בו רק הנאה הוא בית שחי על הקצה. אתם צריכים את שניהם.
ריבים על כסף בזוגיות: זה לא אופי, זו חלוקת עבודה
זה לא עבד קודם, ולא בגללכם. מחקר של סקוט ריק, דבורה סמול ואלי פינקל, שפורסם ב-2011 ב-Journal of Marketing Research, מצא שחסכנים ובזבזנים נוטים להתחתן דווקא זה עם זה, ושככל שהפער ביניהם גדול יותר, הריבים על כסף תכופים יותר. אתם לא זוג חריג. אתם זוג רגיל מאוד. לפי הנתונים שמביא Connected Couples (סקרים בארה"ב), 70% מהזוגות רבים על כסף לפחות פעם בחודש, ובאותם סקרים 84% חושבים שזוגות צריכים תקציב משותף.
והנה מה שמשנה את התמונה: הרצון בביטחון והרצון ליהנות קיימים בכל אדם. גם החוסך רוצה ערב טוב. גם מי שנהנה דואג לפעמים בשלוש בלילה. בזוג, הם פשוט התחלקו. כל אחד מחזיק אחד מהם בשביל שניכם. לכן הוויכוח ביניכם הוא בעצם ויכוח פנימי שיצא החוצה.
יש בחלוקה הזאת גם נוחות שקשה לוותר עליה. כל עוד יש אשם, אף אחד מכם לא צריך להודות במה שהוא מכיר בעצמו: החוסך לא צריך להודות שגם הוא רוצה לבזבז קצת, ומי שנהנה לא צריך להודות שגם הוא מפחד.
וזו גם הסיבה שתקציב שנכפה על צד אחד נשבר. הוא מכריז על מפסיד. ומי שהפסיד ימצא דרך לנצח בחזרה, בקבלה שנעלמה או בקנייה שלא סופרה.
חסכן ובזבזן באותו בית: שני תפקידים, שני כללים
המטרה היא לא זוג שבו אחד השתנה. היא שני תפקידים ששניכם מכבדים, ושני כללים קטנים שסוגרים בערב אחד. בלי לשנות אף אחד, בלי להכריז מי צודק, ובלי לבדוק כל קבלה.
ארבעה שלבים: כללים במקום שינוי אישיות
שלב 1: מה כסף אומר לי
כל אחד מכם, לבד, משלים משפט אחד: "כסף בשבילי הוא…". ביטחון, חופש, הכרה, דרך לדאוג לאחרים. אחר כך קוראים את שני המשפטים יחד, בלי לתקן ובלי להגיב. רק לשמוע. השאלה הבאה יכולה לעזור למצוא את המשפט:
מה כסף אומר לכם
אם הנושא הזה פוגש אתכם, אולי תרצו לקרוא גם על האמונות על כסף שהבאנו מהבית, כי לא פעם המשפט שכל אחד מכם כתב הגיע משם.
שלב 2: לתת שם לשני התפקידים
אחד שומר על העתיד, אחד שומר שהחיים יהיו טעימים. כתבו לכל תפקיד משפט אחד על מה הוא נותן לבית: "בזכותך יש לנו כרית כשמשהו מתקלקל." "בזכותך יש לנו חופשות שאנחנו זוכרים." תפקיד שמקבל תודה מפסיק להיות האשמה.
שלב 3: כסף אישי בזוגיות, סכום שווה לכל אחד
כל אחד מקבל סכום חודשי קבוע, אותו סכום לשניכם, למשל 600 ₪. הסכום הזה שלו. לא מדווחים עליו ולא שואלים עליו. מי שחוסך יכול לחסוך אותו, ומי שנהנה יכול להוציא אותו על ארוחה, והוויכוח על ה-380 ₪ פשוט נעלם, כי הם יצאו מהכסף האישי.
את המכניקה, איך מחלקים את ההוצאות המשותפות ואיך עושים פגישת כסף חודשית קצרה, תמצאו במדריך לתקציב משותף לזוג. כאן מספיק דבר אחד: הכסף האישי נרשם, אבל בלי פירוט.
ב-AlphaHome: פותחים משק בית משותף לשניכם, ושניכם רואים את אותה תמונה. לכל אחד מגדירים אמצעי תשלום בשמו, למשל "הכרטיס של דנה", ורושמים עליו את הסכום האישי פעם בחודש, בשורה אחת. מה נקנה ממנו נשאר בלי פירוט שורות.
שלב 4: סף התייעצות מוסכם
מעל סכום מסוים, למשל 500 ₪, מדברים לפני שקונים. לא כדי לבקש רשות, אלא כדי שאף אחד לא יופתע ושהמספר של החודש יישאר נכון. מתחת לסף, כל אחד מחליט לבד. הכלל הזה מגן על שניכם: על החוסך מהפתעות, ועל מי שנהנה מחקירות.
ערב הכללים: מה סוגרים
0 מתוך 6 סומנו
כשהוויכוח הישן מנסה לחזור
הוויכוח חזר, באותו טון, על הוצאה חדשה. זה לא סימן שהכללים נכשלו, זה חלק מהתרגול. היום: לעצור ולשאול שאלה אחת, "איזה כלל חסר כאן, או לא היה ברור?" ולא "מי אשם?". לפעם הבאה: להוסיף את הכלל החסר לרשימה, במשפט אחד.
הכסף האישי של אחד מכם נגמר ב-12 לחודש. לא משלימים את הסכום מהכסף המשותף, וגם לא נוזפים. היום: שאר החודש עובר בלי. לפעם הבאה: אם זה חוזר שלושה חודשים ברצף, אולי הסכום נמוך מדי לשניכם. בודקים אותו יחד, ומשנים לשניכם באותה מידה.
מי שחוסך מוצא את עצמו מציץ במה שנקנה מהכסף האישי של השני. זו הדאגה הישנה שמתעוררת, וזה מובן. היום: לסגור את המסך. לפעם הבאה: לזכור שבשביל זה בדיוק יש סף התייעצות. מה שמתחתיו לא דורש תשובה מאף אחד.
צוות עם שני תפקידים
הכללים לא הופכים אתכם לאותו אדם, וזה גם לא המטרה. הם נותנים לכל אחד מכם מקום מוגדר. החוסך יודע שיש כרית ויש סף, ומי שנהנה יודע שיש כסף שלו ושאף אחד לא יספור אותו.
ב-AlphaHome: יעד חיסכון משותף, עם שם, סכום ותאריך, מקבל פס התקדמות ששניכם רואים. זה המקום שבו שני התפקידים נפגשים: החוסך רואה את הכרית גדלה, ומי שנהנה רואה את החופשה מתקרבת.
אם תמשיכו לחפש מי צודק, סביר שהוויכוח ימשיך לחזור. אותה דרך מביאה בדרך כלל אותן תוצאות, ואפשר גם אחרת.
ביום חמישי הבא, הארוחה כבר יוצאת מכסף שאף אחד לא סופר, והחיסכון על מכונת הכביסה כבר בדרך לכרית. אותו בית, אותם שני אנשים, ואף אחד לא מפסיד.
השבוע, כל אחד מכם משלים לבד את המשפט "כסף בשבילי הוא…", ואתם קוראים את שני המשפטים יחד, בלי לתקן.
דבר אחד לעשות השבוע
תפתחו את AlphaHome, תרשמו את ההכנסות וההוצאות הקבועות של החודש, ותראו כמה באמת פנוי להוצאה. כל מה שכתוב במאמר מתחיל מהמספר הזה.