חיסכון · · 5 דקות קריאה
איך להתמיד בחיסכון: להיות משפחה שמקיימת הבטחה לעצמה
הבינו למה יעד חיסכון נשבר דווקא בחודש השלישי, ואיך משפט זהות אחד, שם ליעד והתקדמות שרואים יחד מחזיקים אותו גם כשהמוטיבציה יורדת.
ינואר התחיל טוב. ישבתם ערב אחד, החלטתם על 1,000 ₪ בחודש, פתחתם הוראת קבע והרגשתם שמשהו סוף סוף זז. פברואר עבר בשקט. במרץ הגיעו ביחד טיפול לרכב, יום הולדת ואירוע מהעבודה, ובאמצע החודש מישהו בבית אמר: "בואו נעצור את זה רק לחודש הזה". באפריל ההוראה כבר לא הייתה.
ואז מגיע המשפט, זה שנשמע בהרבה בתים: "אנחנו פשוט לא טובים בזה." לפעמים בצחוק, לפעמים בעייפות. מאחוריו עומד הסבר שנשמע הגיוני: לאחרים יש כוח רצון, לנו אין. אז בשנה הבאה מנסים חזק יותר. יעד גדול יותר, טבלה חדשה, אפליקציה אחרת. ושוב פוגשים את אותו חודש שלישי.
הסיפור הזה לא אומר עליכם שום דבר רע. הוא אומר משהו על הדרך שבה היעד נבנה.
החודש השלישי: שם מוטיבציה לחסוך נשברת
יש בכם צד שרוצה להרגיש גאווה ושליטה: לפתוח את החשבון ולראות שיש כרית, לדעת שהקיץ הבא כבר מכוסה, להפסיק להרגיש שהכסף בורח בין האצבעות.
ויש בכם צד עייף, שאומר: "כבר ניסינו. כל פעם שהתחייבנו, זה נגמר באכזבה. למה להבטיח שוב?" שניהם מדברים מתוך דאגה אמיתית. כל עוד לא מבטיחים, גם לא מאכזבים, וההימנעות הזאת מגינה על משהו אמיתי: על התחושה שאתם בסדר כמו שאתם.
כוח רצון הוא הסבר שמשאיר את הבעיה בדיוק איפה שהיא. אם הבעיה היא באופי, אין מה לתקן חוץ מלהפוך לאנשים אחרים, וזה לא קורה בחודש. הסבר כזה גם מכין את השבירה הבאה: כל חודש חלש הופך ל"עוד הוכחה" שאנחנו לא מהאנשים האלה.
יעד מול זהות: הסיפור שמחזיק את המספר
הפסיכולוגית דפנה אויסרמן (Oyserman, 2009) תיארה את מה שהיא קוראת לו מוטיבציה מבוססת זהות: אנשים מתמידים בפעולה כשהיא מרגישה כמו "מה שאנשים כמונו עושים", ולא רק כשהיא מובילה למשהו שהם רוצים. כשפעולה מרגישה זרה לסיפור שלנו על עצמנו, הקושי הראשון נקרא כסימן שהיא "לא בשבילנו".
הנה ההבדל במשפט אחד:
- "אנחנו חוסכים 1,000 ₪ בחודש" הוא יעד. חודש שבו לא הפקדתם הוא כישלון של היעד.
- "אנחנו משפחה שמקיימת הבטחה לעצמה" היא זהות. חודש שבו לא הפקדתם הוא חודש שבו חוזרים להבטחה.
עוד שני דברים עוזרים לזהות להחזיק מעמד. הראשון הוא שם. החוקרים סומן וצ'ימה (Soman & Cheema, 2011) מצאו שכסף שמסומן מראש למטרה מסוימת נשמר יותר מכסף שעומד סתם בצד. "חיסכון" הוא מושג; "הקיץ בצפון עם הילדים" היא תמונה. השני הוא התקדמות שרואים. אמבייל וקרמר (Amabile & Kramer, 2011) הראו בספרם The Progress Principle, על סמך יומנים של עובדים, שהתקדמות קטנה ונראית היא מהדברים שהכי מזינים מוטיבציה לאורך זמן.
הכישלון הזה לא היה שלכם. היעד הקודם ביקש כוח רצון בלי סיפור, בלי שם ובלי דרך לראות שאתם מתקדמים. את שלושתם אפשר לבנות, ובערב אחד.
הבטחה בגודל שאפשר לקיים גם בחודש עמוס
המטרה כאן צנועה בכוונה: משפט זהות אחד שכל הבית מכיר, ויעד אחד עם שם שאומר בשביל מה הוא. בלי להישען על כוח רצון. בלי למחוק הכול אחרי חודש חלש. בלי יעד גדול מכדי לעמוד בו כבר החודש.
הסכום הוא שלכם. 1,000 ₪ הוא דוגמה, לא המלצה; משפחה אחת תתחיל ב-300 ₪, ומשפחה אחרת ב-2,000 ₪. מה שחשוב הוא שההבטחה תהיה קטנה מספיק כדי לקיים אותה גם בחודש עמוס.
כמה חודשים עד היעד המשפחתי
הזמן עד היעד
12 חודשים
הזיזו את הסכום החודשי ותראו מה קורה לתאריך. שימו לב למה שהמחשבון לא יכול להראות: הבטחה של 600 ₪ שמתקיימת כל חודש מגיעה ליעד, והבטחה של 1,500 ₪ שנשברת בחודש השלישי נעצרת ב-3,000 ₪, רחוק מהיעד.
ערב אחד שבונה הרגלי חיסכון במשפחה
שלב 1: משפט הזהות של הבית. שבו יחד, עם בן או בת הזוג ואם זה מתאים גם עם הילדים, וכתבו משפט אחד במילים שלכם. לא סיסמה, אלא משהו שתרצו להגיד בקול. "אנחנו משפחה שמקיימת הבטחה לעצמה." "אצלנו קודם שמים בצד, ואחר כך מחליטים." תלו אותו במקום שרואים.
שלב 2: שם ליעד. קחו יעד קיים ושנו לו את השם לשם שאומר בשביל מה הוא. "חיסכון 2026" הופך ל"החופשה של אוגוסט", ו"כרית" הופכת ל"השקט של הבית".
שלב 3: הבטחה בגודל של החודש הזה. בחרו סכום שאתם בטוחים בו גם בחודש של חגים. קבעו את ההפקדה ליום שאחרי המשכורת, כך שההחלטה לא צריכה להתקבל מחדש בכל חודש.
שלב 4: רואים את ההתקדמות יחד. פעם בחודש, חמש דקות, מסתכלים על הפס. לא כדי לבדוק מי אשם, אלא כדי לראות שההבטחה מתקיימת.
ב-AlphaHome: יעד חיסכון מקבל שם, תיאור, סכום יעד, תאריך ופס התקדמות. הדשבורד מציג את ההפקדה החודשית שכל יעד עוד צריך, ופעמון התובנות מסמן גם יעד שהושג וגם יעד שנתקע. במשק בית משותף, שני בני הזוג רואים את אותו פס.
הערב של משפט הזהות
0 מתוך 5 סומנו
כשהחודש לא עומד ביעד
יהיה חודש כזה. הוא לא סימן שהדרך נכשלה; הוא חלק ממנה.
החודש שבו ההפקדה לא קרתה. הרכב, המזגן, משהו שלא תכננתם. איך לראות את זה: משפחה שמקיימת הבטחה היא גם משפחה שחוזרת אליה. מה לעשות היום: הפקדה קטנה אחת, אפילו 100 ₪, רק כדי שהרצף לא ייקטע. מה לשנות לפעם הבאה: אם זה חוזר על עצמו, ייתכן שהסכום גדול מדי. מורידים אותו בלי לוותר על המשפט.
ויכוח על היעד עצמו. צד אחד רוצה חופשה, הצד השני רוצה כרית לימים קשים. איך לראות את זה: אולי היעד פשוט השתנה, וזה בסדר. מה לעשות היום: לשבת ולשאול "בשביל מה אנחנו חוסכים עכשיו?". מה לשנות: מותר לשנות שם, סכום ותאריך בלי לוותר על הזהות. ההבטחה היא להתמיד, לא להיאחז דווקא ביעד ההוא.
ההתלהבות נגמרה. אחרי שלושה חודשים זה כבר לא מרגש. זה סימן טוב: הרגל אמור להפוך למשעמם. כאן הפס עושה את העבודה שההתלהבות עשתה בהתחלה. מה לעשות היום: חמש דקות מול הפס עם מי שבבית, ולספור כמה חודשים ההבטחה כבר מתקיימת.
מי שרוצה להעמיק במנגנון עצמו ימצא בלשלם לעצמכם קודם איך ההפקדה הופכת לאוטומטית, ובקרן חירום עזרה בבחירת היעד הראשון.
להתמיד ביעד חיסכון: הוכחות קטנות, חודש אחרי חודש
אותו סיפור על עצמכם יביא, בדרך כלל, את אותו חודש שלישי. לא בגלל שאתם חלשים, אלא כי סיפור של "אנחנו לא טובים בזה" מחפש הוכחות, ותמיד ימצא.
סיפור אחר מחפש הוכחות אחרות: עוד הפקדה, עוד מילימטר בפס, עוד חודש שחזרתם. זהות נבנית מהוכחות קטנות, לא מהחלטה גדולה אחת. וכשכל הבית רואה את אותו פס, תמיד יהיה מי שיזכיר את המשפט למי ששכח אותו.
מבחוץ, אחרי שנה, זה ייראה כמו משמעת. מבפנים זה הרבה פחות דרמטי: משפט על המקרר, שם על יעד, וחמש דקות בחודש מול פס שממשיך לזוז.
השבוע: שבו יחד ערב אחד, כתבו את משפט הזהות של הבית, ושנו את השם של יעד חיסכון קיים לשם שאומר בשביל מה הוא.
דבר אחד לעשות השבוע
תפתחו את AlphaHome, תרשמו את ההכנסות וההוצאות הקבועות של החודש, ותראו כמה באמת פנוי להוצאה. כל מה שכתוב במאמר מתחיל מהמספר הזה.