כרטיס חיוב לבני נוער: הכרטיס הראשון כמקום בטוח לטעות

סוף החודש. אתם פותחים את פירוט החיובים ומוצאים שורה אחרי שורה של סכומים קטנים: 14 ₪ בקפיטריה, 9 ₪ בהסעה, 32 ₪ במשחק בטלפון, ועוד 18 ₪ בקפיטריה. 15 עסקאות קטנות בשבוע, ואף אחת מהן לא הרגישה כמו כסף, לא לנער ולא לכם. והשיחה בבית מתחילה בטון הלא נכון עוד לפני שמישהו התיישב.

הסיפור שאתם מספרים לעצמכם הוא שבני נוער פשוט לא מסוגלים לנהל כסף. ולכן הפתרונות הישנים נעים בין שני קצוות. או שלא נותנים כרטיס בכלל, ואז הנערה מבקשת את הכרטיס שלכם "רק לפעם הזאת", שוב ושוב. או שנותנים גישה בלי גבול, ובודקים בסוף החודש, בכעס.

יש בכם צד שמעדיף להמשיך לשלם בשבילם. יש בו פחד מטעות יקרה, מחוב, מאובדן שליטה, ועוד משהו שקשה יותר להגיד בקול: כל עוד אתם משלמים, הם צריכים אתכם. זאת קרבה, וזאת התחושה שעוד אפשר להגן עליהם, ואין בזה שום דבר פסול. ויש בכם צד שרוצה בן או בת 18 שיודעים כמה יש להם, כמה יצא ומה נשאר עד סוף החודש. גם הנער רוצה שני דברים בבת אחת: חופש בלי שיסתכלו לו מעבר לכתף, וידיעה שאם משהו ישתבש, יש מי שיעזור. אין כאן צד טוב וצד רע, רק רצונות אמיתיים משני צדי השולחן, והשאלה היא איך מכבדים את כולם.

למה תשלום בטלפון לא מרגיש כמו כסף

זה לא חוסר אחריות, וזה לא בגללכם. תשלום בכרטיס או בטלפון פשוט מורגש פחות ממזומן, אצל כולם. דראזן פרלץ ודנקן סימסטר מ-MIT פרסמו ב-2001, בכתב העת Marketing Letters, ניסוי שבו אנשים היו מוכנים לשלם הרבה יותר על כניסה לאותו משחק כדורסל כשהתבקשו לשלם בכרטיס אשראי ולא במזומן. אין שטר שיוצא מהארנק, אין יתרה שמתכווצת מול העיניים.

את הכסף הדיגיטלי כמעט לא רואים, ולכן התשובה היא להחזיר לו את הנראות ולשים לו גבול, לא לאסור אותו. נער שמתאמן עכשיו בכרטיס עם גבול, מול תקציב שהוא מכיר, מתאמן בדיוק במה שיפגוש בעוד כמה שנים בלי רשת.

כרטיס אשראי לבני נוער, כרטיס נטען או כרטיס חיוב מיידי

מי שמחפש "כרטיס אשראי לבני נוער" מגלה מהר שהשאלה האמיתית היא אחרת. המאמר הזה עוסק בשני סוגים שמשפחות שוקלות לבני נוער: כרטיס חיוב מיידי, שבו הכסף יורד מהחשבון בזמן העסקה, וכרטיס נטען, שבו משלמים רק עד הסכום שהוטען מראש. הוא לא עוסק בכרטיס אשראי רגיל, שבו החיוב נדחה לסוף החודש, ולא מניח שכרטיס כזה מתאים לקטין.

מה בדיוק מותר לקטין, מאיזה גיל אפשר לפתוח חשבון או לקבל כרטיס, איזו הסכמה של הורים נדרשת ואילו מגבלות סכום חלות: אלה כללים שמתעדכנים, ולכן לא נכתוב אותם כאן מהזיכרון. בודקים אותם במידע לציבור באתר בנק ישראל, באתר כל זכות, ומול הבנק או הגוף שמנפיק את הכרטיס.

כרטיס נטען מול כרטיס חיוב מיידי

היבט	כרטיס נטען	כרטיס חיוב מיידי
מאיפה יורד הכסף	מהיתרה שהוטענה מראש	מחשבון הבנק המקושר, בזמן העסקה
מה עוצר הוצאה	הסכום שהוטען נגמר	המגבלות שהוגדרו, ומצב החשבון
מה שואלים לפני	דמי כרטיס ועמלות טעינה	דמי כרטיס, עמלות בחשבון, איזה גבול אפשר לקבוע והאם החשבון יכול לרדת למינוס
מה ההורים רואים	לפי הכלים של הגוף המנפיק	לפי ההרשאות לפירוט החשבון

כרטיס נטעןכרטיס חיוב מיידי

כרטיס נטען

מאיפה יורד הכסף

מהיתרה שהוטענה מראש

מה עוצר הוצאה

הסכום שהוטען נגמר

מה שואלים לפני

דמי כרטיס ועמלות טעינה

מה ההורים רואים

לפי הכלים של הגוף המנפיק

איזה כרטיס, ואם בכלל: זה מה שמשפחות שוקלות, וההחלטה שלכם. מה שחשוב יותר מהסוג הוא מה שקורה סביבו בבית.

תקציב לבני נוער: היעד לחודשיים הקרובים

היעד לחודשיים הקרובים: תקציב חודשי מוסכם, כרטיס עם גבול, ועשר דקות בשבוע יחד מול מה שיצא. בלי לאסור, בלי לבדוק בכעס בסוף החודש, ובלי לתת את הכרטיס שלכם. אתם לא מוותרים על הקרבה, היא רק עוברת מהקופה לשיחה.

מהרשימה הכתובה ועד הבדיקה השבועית

שלב 1: מחליטים מה התקציב מכסה. יושבים יחד וכותבים. קפיטריה, הסעות, בילוי עם חברים בסוף השבוע, משחקים ואפליקציות. מה שלא ברשימה נשאר אצלכם, למשל בגדים, טלפון וחוגים. רשימה כתובה מונעת את הוויכוח של סוף החודש, כי כולם יודעים מראש על מה מדובר.

שלב 2: בוחרים סוג כרטיס. הטבלה למעלה היא נקודת הפתיחה לשיחה, לא תשובה. שואלים את הבנק או את הגוף המנפיק על דמי הכרטיס, על העמלות ועל האפשרות לקבוע גבול, ובודקים מה הכללים מאפשרים לקטין לפי המקור הרשמי.

שלב 3: סכום חודשי ויום טעינה. הסכום נגזר מהרשימה, לא מהשכנים. נניח קפיטריה ארבע פעמים בשבוע בערך ב-15 ₪, שהם בערך 260 ₪ בחודש, ועוד 120 ₪ לבילוי. זאת דוגמה לחישוב, לא המלצה. ויום קבוע לטעינה או להעברה, למשל הראשון בחודש, כדי שיהיה ברור מתי הכסף מגיע ושעד הפעם הבאה לא מגיע עוד כסף.

ב-AlphaHome: אמצעי תשלום בשם "הכרטיס של יואב", וקטגוריה "נוער" עם תקציב משתנה לחודש. השורות נכנסות מקובץ שהבנק או חברת הכרטיס מייצאים, דרך אשף מיפוי העמודות, או ביד. בבדיקה השבועית עוברים יחד על השורות בקטגוריה ורואים כמה נשאר מהתקציב.

שלב 4: עשר דקות בשבוע. יום קבוע, למשל יום ראשון בערב. מול הפירוט שואלים רק שלוש שאלות: מה יצא, מה נשאר, ומה מתוכנן עד סוף החודש. מי שמחזיק את הטלפון ומקריא הוא הנער, לא אתם. הבדיקה היא לא חקירה, היא תרגול.

שלב 5: מרחיבים בהדרגה. אחרי שלושה חודשים שעברו בלי הפתעות גדולות, מוסיפים לרשימה עוד תחום, למשל בגדים, ומעלים את הסכום בהתאם. אחריות מתרחבת כשהיא מוכיחה את עצמה, ולא ביום הולדת.

הבדיקה השבועית

• עברנו יחד על השורות של השבוע
• בדקנו כמה נשאר מהתקציב החודשי
• דיברנו על מה מתוכנן עד סוף החודש
• סיכמנו אם צריך לשנות משהו בשבוע הבא

0 מתוך 4 סומנו

חריגה, התנגדות ושבוע שנשכח

חריגה, או קנייה גדולה אחת שלא סוכמה. זאת בדיוק הטעות שבשבילה בחרתם כרטיס עם גבול: היא קרתה בסכום קטן, ולא בגיל 20. היום: שיחה ולא החרמה. שואלים מה קרה ומה ישתנה בחודש הבא, והכרטיס נשאר. לפעם הבאה: מוסיפים לרשימה כלל אחד, למשל קנייה מעל סכום מסוים נסגרת קודם בשיחה.

הנער לא רוצה את הבדיקה השבועית, ומרגיש שעוקבים אחריו. מבחינתו זה הגיוני, הוא רוצה חופש. היום: מקצרים לחמש דקות ונותנים לו להוביל. לפעם הבאה: מסכמים יחד שאחרי חודשיים טובים הבדיקה עוברת לפעם בשבועיים.

אתם שכחתם את הבדיקה, שבועיים ברצף. זה לא מבטל את מה שנבנה. היום: בדיקה אחת, קצרה, על החודש עד עכשיו. לפעם הבאה: תזכורת קבועה ביומן המשפחתי, באותו יום ובאותה שעה.

הגיל שבו טעות בכסף עולה הכי מעט

אם כל תשלום ממשיך לעבור דרככם, או לחלופין דרך כרטיס בלי גבול ובלי שיחה, הנער ימשיך לא להרגיש את הכסף, והכרטיס של גיל 18 יגיע בלי שום תרגול. תרגול בסכומים קטנים עכשיו יכול להפוך את הכרטיס של גיל 18 לפחות מפתיע.

מה שמחזיק את זה מעבר לכרטיס: רשימה כתובה שכולם מכירים, יום קבוע לבדיקה, ושני הורים שמדברים באותו קול. אם יש בבית גם ילדים צעירים יותר, אותה שיטה מתחילה מוקדם יותר, עם דמי כיס לילדים. כשהנער יגדל לכרטיס אשראי של ממש, כדאי לדעת איך עובד מועד החיוב של כרטיס האשראי. והבדיקה השבועית שלו יכולה לשבת ליד השגרה השבועית של הבית.

השבוע: שבו עם הנער או הנערה, כתבו יחד רשימה של מה שהתקציב החודשי אמור לכסות, וקבעו יום קבוע לבדיקה השבועית.