יומן מסחר: למה צריך אחד ואיך מנהלים אותו
יומן מסחר: מה מתעדים (כניסה, סיבה, יציאה, מסקנה), איך סוקרים שבועי וחודשי, ומתי 30 עסקאות הופכות לתבנית שאפשר לתקן.
כבר חודשיים שאתם סוחרים. יש עסקאות טובות ויש גרועות, ובסוף החודש היתרה בחשבון הברוקר נמוכה מזו שהתחלתם איתה, אבל לא בהרבה. השאלה שמציקה היא לא "כמה הפסדתי". היא "למה". ואת זה אתם לא באמת יודעים, כי מה שנשאר מכל עסקה הוא שורה בדוח של הברוקר ותחושה.
סיפרו לכם שסוחרים מפסידים כי אין להם משמעת, או כי אין להם "ראש למסחר". ושהפתרון הוא עוד קורס, עוד אינדיקטור, או אקסל של 40 עמודות שממלאים אחרי כל עסקה כמו דוח לרואה חשבון.
יש בכם צד שכבר עייף מזה. הוא אומר: "אני לא הולך למלא טבלה אחרי כל טרייד. אני סוחר כדי להרוויח, לא כדי לכתוב חיבורים." ואם להיות כנים, נוח גם לא לכתוב: כל עוד העסקה לא מתועדת, גם הטעות לא נראית. הצד הזה שומר עליכם מלהרגיש טיפשים, וזו שמירה לגיטימית.
ויש בכם צד שרוצה משהו פשוט: לדעת, אחרי חודש, מה עבד ומה לא, ולא לחזור על אותה טעות בפעם החמישית.
מה יומן מסחר משנה, ומה לא
לא הפסדתם בגלל אופי. הפסדתם כי אין לכם עדיין נתונים על עצמכם. דוח הברוקר יודע מה קניתם ובכמה. הוא לא יודע למה נכנסתם, מה חשבתם שיקרה, ואיפה תכננתם לצאת. בלי שלושת אלה, כל עסקה היא אירוע חד-פעמי, ומאירוע חד-פעמי אי אפשר ללמוד.
יומן מסחר לא הופך עסקה מפסידה למרוויחה. הוא הופך 30 עסקאות לתבנית. ותבנית אפשר לתקן. תחשבו על הטעות שחזרה אצלכם בחודשיים האלה: נניח שהיא עלתה 500 ₪ בכל פעם וחזרה 4 פעמים. אלה 2,000 ₪ שאין להם שורה בשום דוח.
השדות המינימליים, ולמה לא צריך יותר
אקסל של 40 עמודות נכשל כי אף אחד לא ממלא 40 עמודות. השדות שבאמת עובדים:
| שדה | מה כותבים | למה זה חשוב |
|---|---|---|
| כניסה | תאריך, שעה, מחיר, כמות, לונג או שורט | הבסיס לכל חישוב |
| סיבה | משפט אחד: איזו תבנית, איזה אות, לאיזה כיוון המגמה | מה שתשוו מולו בסקירה |
| סטופ ויעד | איפה יוצאים אם טעיתם, איפה אם צדקתם | מגדיר את הסיכון לפני שהוא קורה |
| יציאה | מחיר, שעה, וסיבת היציאה: סטופ, יעד, או "החלטתי" | ה"החלטתי" הוא הסיפור האמיתי |
| מסקנה | משפט אחד, אחרי שהעסקה נסגרה | מה תעשו אחרת |
| תג טעות | אחד מרשימה קצרה, אם הייתה | מה שיהפוך לתבנית |
צילום מסך של הגרף ברגע הכניסה שווה יותר מכל השדות ביחד, כי אחרי חודש אתם כבר לא זוכרים איך זה נראה בזמן אמת.
יעד שמתאים לאיך שאתם באמת סוחרים
המטרה: אחרי 30 עסקאות, לדעת בדיוק איזו טעות עולה לכם הכי הרבה ובאיזה סוג עסקה אתם באמת טובים, בלי אקסל, בלי לכתוב יותר משני משפטים אחרי עסקה, ובלי שהיומן ידע משהו שאתם לא רוצים שיידע.
היומן לא מחובר לברוקר ולא מבצע פקודות. רישום עסקה ביומן לא קונה ולא מוכר כלום. זה תיעוד, לא מסחר.
השלבים: מהעסקה הראשונה לתבנית
שלב 1: תיק, יחידת סיכון, ועסקה אחת
תגדירו תיק אחד עם ההון שאתם באמת מסכנים במסחר, לא כל החיסכונות שלכם. תקבעו יחידת סיכון, כמה אתם מוכנים להפסיד בעסקה אחת, לפני שנכנסים לעסקה הראשונה. ואז תרשמו עסקה אחת, מלאה, כולל הסיבה. אחת. לא את כל החודשיים שעברו.
ב-AlphaHome: במסך יומן המסחר פותחים תיק עם מבנה העמלות שלו ויחידת הסיכון (1R), כאחוז משווי התיק בתחילת החודש, ברירת המחדל 1%, או כסכום קבוע. עסקה נרשמת כמילויים, לונג או שורט, עם סיבת יציאה, מסקנה, סיבת תזמון, תגי טעות וצילום מסך.
שלב 2: שבוע של רישום, בלי סקירה
בשבוע הראשון המטרה היא רק לרשום. לא לנתח, לא להסיק. כל עסקה, גם המביכה, במיוחד המביכה. הכלל פשוט: העסקה נסגרה, היומן נפתח, שני משפטים, וסוגרים. תרשמו גם את ההפקדות לתיק ואת המשיכות ממנו, כדי שהתשואה תחושב על ההון האמיתי.
שלב 3: הסקירה השבועית, 15 דקות
בסוף השבוע, ביום ובשעה קבועים, פותחים את היומן ועוברים על העסקאות של השבוע. שלוש שאלות: איזו עסקה נסגרה ב"החלטתי" ולא בסטופ או ביעד; באיזו עסקה הסיבה לכניסה לא תאמה את המגמה שכתבתם; ואיזה תג טעות חזר פעמיים. עונים בכתב, במשפט אחד לכל שאלה.
ב-AlphaHome: היומן מזהיר כשעסקה הולכת נגד המגמה שרשמתם בעצמכם, כך שהשאלה השנייה נענית עוד לפני הסקירה.
שלב 4: הסקירה החודשית ו-30 העסקאות
אחרי חודש, או אחרי 30 עסקאות, המוקדם מביניהם, עוברים לתמונה הרחבה: כמה עסקאות, כמה מהן רווחיות, מה התוצאה הממוצעת ביחידות סיכון, ואיזו טעות עלתה הכי הרבה. 30 זה לא מספר קסם. זה המינימום שבו תבנית מתחילה להיראות כמו תבנית ולא כמו מזל.
ב-AlphaHome: תצוגת האנליטיקה מציגה ביצועים לפי שעה, לפי אסטרטגיה, לונג מול שורט, התפלגות תוצאות ב-R וטבלת טעויות. הסקירה החודשית והמעקב השנתי סוגרים את החודש ואת השנה.
איפה זה נתקע, ומה מחזיר אתכם למסלול
הרגע הקשה: שבוע שלם בלי לרשום כלום. היו 8 עסקאות, ואף אחת לא ביומן. מה עוזר: זה לא כישלון של היומן, וזה לא כישלון שלכם; ככה נראה הרגל חדש בשבוע השלישי, וזה חלק מהתוכנית. היום: תפתחו את דוח הברוקר ותרשמו את 8 העסקאות מהזיכרון, רק כניסה, יציאה ותג טעות, בלי הסיבה. להבא: הרישום קורה מיד אחרי היציאה, כשהמסך עוד פתוח, ולא "בערב".
הרגע הקשה: עסקה גדולה שהפסידה, ולא בא לכם לרשום אותה. היא יושבת שם כמו שן כואבת. מה עוזר: העסקה הזאת היא הנתון החשוב ביותר בחודש, ומה שמונע מכם לרשום אותה הוא הרצון לשמור על הביטחון העצמי. ההגנה הטובה יותר על הביטחון היא לדעת מה קרה. היום: תג טעות אחד, משפט מסקנה אחד, וסוגרים את היומן. להבא: העסקה המביכה נרשמת ראשונה, לפני הרווחיות, כשהזיכרון עוד מדויק.
הרגע הקשה: היומן מלא, אבל אתם לא עושים איתו כלום. שלושה חודשים של רישום ואפס מסקנות. מה עוזר: רישום בלי סקירה הוא חצי הרגל, ואת החצי הזה כבר עשיתם. היום: תפתחו את טבלת הטעויות ותכתבו את התג שעלה הכי הרבה. להבא: הסקירה השבועית נכנסת ליומן כמו פגישה, יום ושעה, כי היומן שווה בדיוק כמו הפעם האחרונה שקראתם אותו.
מי עוד רואה את היומן
מסחר עושים לבד, ויומן הוא הדרך היחידה שבה מישהו אחר יכול לראות מה קורה בלי לשבת לידכם. בבית משותף, ההון בתיק המסחר נספר בשווי הנקי של משק הבית, ליד הדירה והחיסכונות, ובן או בת הזוג רואים את אותו מספר שאתם רואים. זה לא פיקוח. זה מה שהופך את המסחר מסוד לחלק מהתוכנית, ומה שהופך את הסקירה החודשית למשהו שקשה לדלג עליו.
ומשהו מתחיל להשתנות במי שאתם: לא "מישהו שמנסה את המזל בשוק", אלא סוחר עם נתונים על עצמו. הסקירה החודשית הראשונה שבה אתם רואים, שחור על גבי לבן, איזו טעות אפשר פשוט להפסיק לעשות, היא הרגע שבו זה נהיה מעניין באמת.