להגדיל הכנסה או לצמצם הוצאות: מה קודם
להגדיל הכנסה או לצמצם הוצאות? תשוו 1,000 ₪ קיצוץ מול 1,000 ₪ הכנסה אחרי מס, תבינו מה עושים קודם, ואיך שומרים את ההעלאה במקום להוציא אותה.
קיבלתם העלאה בינואר. 1,200 ₪ ברוטו, אחרי שנה של בקשות. עכשיו יולי, ובחשבון הבנק אי אפשר למצוא אותה. לא קניתם רכב, לא טסתם לתאילנד. ההעלאה פשוט נבלעה, כמו שנבלעו הקודמות.
בינתיים, לפי מחקר שסיקר mako, תוכנית הממשלה לשנת 2026 עולה למשק בית ממוצע כ-1,000 ₪ בחודש. המחירים עלו, המשכורת עלתה פחות, והתחושה היא של ריצה במקום.
סיפרו לכם שני סיפורים סותרים. הראשון: "אתם פשוט לא מרוויחים מספיק", והפתרון הוא עבודה שנייה בערבים. השני: "אתם פשוט מוציאים יותר מדי", והפתרון הוא לקצץ בכול, כולל בדברים שעושים את החודש נסבל. שניהם מאשימים, ושניהם מציעים דרך שאף אחד לא מחזיק בה מעמד.
יש בכם צד שאומר "אין לי כוח לעבודה שנייה, ואני לא מוותר על הארוחה בחוץ של שישי". הוא שומר על הערבים, על המנוחה, על הספונטניות שנשארה. ויש בכם צד שרוצה לראות את ההעלאה הבאה נשארת במקום להיעלם. שניהם צודקים. השאלה היא לא מי מהם ינצח, אלא איזה מנוף זול יותר עכשיו.
צמצום הוצאות מול הכנסה נוספת: 1,000 ₪ הם לא אותם 1,000 ₪
זה לא הסתדר עד עכשיו, ולא בגללכם. אף אחד לא הראה לכם את שני המנופים זה לצד זה, עם המחיר של כל אחד. כשרואים אותם בטבלה, ההחלטה מה לעשות קודם מתקבלת כמעט לבד.
| קיצוץ של 1,000 ₪ בחודש | הכנסה נוספת של 1,000 ₪ נטו | |
|---|---|---|
| מה צריך בשביל זה | 1,000 ₪ פחות הוצאות | כ-1,540 ₪ ברוטו (בהנחת שיעור מס שולי משולב של 35%) |
| מתי זה מתחיל | החודש | אחרי משא ומתן, לקוח ראשון או קורס |
| מס | אין | לפי מדרגת המס שלכם |
| התקרה | ההוצאות שלכם | אין תקרה |
| המאמץ | חד-פעמי, בעיקר בהוצאות הקבועות | מתמשך |
| הסיכון | לחיות רזה מדי ולהישבר | להוציא את התוספת לפני שהיא נכנסת |
השורה הראשונה היא הלב. 1,000 ₪ שלא הוצאתם הם 1,000 ₪ מלאים. 1,000 ₪ שהרווחתם עוברים דרך מס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות, ולכן דורשים בערך 1,540 ₪ ברוטו (1,000 חלקי 0.65, בהנחה שהשיעור השולי הוא 35%; אצלכם הוא יכול להיות אחר). צמצום הוצאות הוא הכסף היחיד שמגיע בלי ניכויים.
השורה הרביעית היא הסיבה שהסיפור לא נגמר שם. אי אפשר לקצץ יותר ממה שמוציאים, ולרוב משקי הבית אי אפשר לקצץ אפילו חצי. הכנסה נוספת היא המנוף היחיד בלי תקרה. לכן הסדר חשוב: קודם המנוף הזול והמיידי, ואחר כך המנוף הארוך.
ומה שני המנופים שווים לאורך זמן? 1,000 ₪ בחודש, מכל מקור, הם 12,000 ₪ בשנה. בהנחת תשואה שנתית של 7%, 12,000 ₪ שמופקדים בכל שנה יכולים להצטבר לכ-490,000 ₪ אחרי 20 שנה. ההון לא שואל מאיפה הגיע השקל. אבל כל חודש שההעלאה נבלעת הוא חודש שהסכום הזה לא מתחיל להיבנות.
היעד: עוד 1,000 ₪ בחיסכון תוך 90 יום, בלי עבודה שנייה
לא שינוי אישיות, לא משמרות ערב. היעד הוא 1,000 ₪ נוספים שנשארים בצד בכל חודש, תוך 3 חודשים, בלי עבודה שנייה בערבים, בלי לוותר על שישי בערב, ובלי לרשום כל קפה. הכסף מגיע מהמקום הזול ביותר בכל שלב, ואת ההעלאה הבאה תופסים לפני שהיא מגיעה לעו"ש.
השלבים: קודם המנוף הזול, אחר כך המנוף הארוך
שלב 1: לראות את שני הצדדים על מסך אחד
בלי מספר של החודש, הוויכוח "מרוויחים מעט או מוציאים הרבה" לא נגמר אף פעם. השבוע, רק זה: תייבאו את קובץ הבנק והאשראי של החודש שעבר, ותסתכלו על שלושה מספרים: הכנסות, הוצאות קבועות, הוצאות משתנות. עוד לא מקצצים, רק רואים.
ב-AlphaHome: הדשבורד מציג את ההכנסות מול הפיצול לקבועות ומשתנות, ואת המספר "פנוי להוצאה עד סוף החודש". דף ההכנסות מרכז כל מקור הכנסה בשורה משלו, כך שהעלאה או הכנסה צדדית נראות בגרף החודשי בחודש שהן נכנסות.
שלב 2: המנוף הזול, ההוצאות הקבועות
הקיצוץ שמחזיק מעמד הוא לא בקפה. הוא בהוצאות הקבועות: ביטוחים, מנויים שאף אחד לא משתמש בהם, חבילת סלולר משנת 2021, עמלות בנק. תעברו עליהן פעם אחת, תבטלו או תתמקחו, וכמה מאות שקלים בחודש יורדים בלי שהחודש מרגיש שונה.
הפעולה השנייה: לשים תקרה על 2 קטגוריות משתנות בלבד, אלה שהכי קופצות. לא על הכול. תקרה אחת שמכבדים שווה יותר מ-10 שמתעלמים מהן.
ב-AlphaHome: בדף התקציבים, "תקציב אוטומטי" מציע תקרה לכל קטגוריה לפי החודשים הקודמים. פעמון התובנות מתריע כשהוצאה קבועה שינתה סכום או כשמופיע חיוב חוזר חדש, כלומר בדיוק הרגעים שבהם קיצוץ ישן מתחיל להתפוגג.
שלב 3: המנוף הארוך, ההכנסה
אחרי שהצד הקבוע נקי, מתחילים לעבוד על מה שאין לו תקרה. שלוש דרכים שלא דורשות משמרות ערב: לבקש העלאה עם מספר ביד, להפוך ידע קיים להכנסה צדדית של כמה שעות בחודש, או קורס שמעלה את מדרגת התפקיד בשנה הבאה.
הכנסה נוספת נרשמת בשורה משלה, בקטגוריה משלה. כך רואים אחרי 3 חודשים כמה היא באמת מכניסה נטו, ולא רק מרגישים שהיה "עוד קצת".
שלב 4: לתפוס את ההעלאה לפני שהיא נוגעת בעו"ש
זה השלב שמפריד בין מי שההון שלו גדל למי שרק המשכורת שלו גדלה. הכלל הוא משפט אחד: ביום שהתוספת מופיעה בתלוש, חצי ממנה עובר לחיסכון בהוראת קבע, וחצי נשאר לחיים. ההעלאה של 1,200 ₪ ברוטו הופכת לכ-780 ₪ נטו (בהנחת שיעור שולי של 35%), ו-390 ₪ מהם הולכים ליעד לפני שראיתם אותם. ההחלטה מתקבלת פעם אחת, לא בכל חודש מחדש.
ב-AlphaHome: תפתחו יעד חיסכון בשם "ההעלאה", ותרשמו את ההפקדה החודשית שלו. שורת התזרים המצטבר עולה בסכום שכל חודש משאיר, ורישום שלו ליעד הוא הפעולה שסוגרת את המעגל.
איפה זה נתקע, ומה מחזיר אתכם למסלול
הרגע הקשה: ההעלאה נכנסה, ואחרי 3 חודשים היא נעלמה בהוצאות המשתנות. מה עוזר: זה לא חוסר משמעת, זה כסף בלי כתובת, וזה קורה כמעט לכל מי שלא החליט מראש. היום: הוראת קבע על חצי מהסכום נטו, מהמשכורת הבאה. לפעם הבאה: כתובת נותנים ביום התלוש, לא "כשנתארגן".
הרגע הקשה: קיצצתם חזק מדי, חודשיים חייתם על מינימום, ובחודש השלישי פיצוי של 2,500 ₪ בקנייה אחת. מה עוזר: הצד שרצה קצת אוויר גבה את המחיר שלו בבת אחת, וזה מה שקורה כשמוחקים אותו מהתקציב. היום: להחזיר קטגוריה אחת של הנאה לתקציב, עם תקרה, ולרשום את ה-2,500 ₪ כהוצאה חד-פעמית בלי להעניש את החודש הבא. לפעם הבאה: קיצוץ בהוצאות הקבועות מחזיק שנים, קיצוץ בהנאות מחזיק שבועות.
הרגע הקשה: ההכנסה הצדדית אכלה את הערבים, ואחרי חודשיים ויתרתם על הכול, כולל על החיסכון. מה עוזר: בחרתם מנוף יקר מדי לשלב הזה, לא נכשלתם. היום: לחזור לשלב 2 ולוודא שהקיצוץ הקבוע והוראת הקבע עדיין רצים; הם לא תלויים בערבים שלכם. לפעם הבאה: המנוף הארוך צריך להיות משהו שאפשר לעשות 4 שעות בחודש, לא 4 ערבים בשבוע.
מה מסביבכם שעוזר, ומי אתם בסוף הדרך
הוויכוח "מרוויחים מעט או מוציאים הרבה" נגמר כששני בני הזוג רואים את אותו מסך: ההכנסות בצד אחד, הפיצול לקבוע ומשתנה בצד השני. במקום להאשים, אפשר להצביע על השורה ולשאול איזה מנוף זול יותר החודש.
הפגישה של 15 דקות בסוף החודש היא הרגע שבו ההעלאה הבאה מקבלת כתובת מראש, ושניכם יודעים עליה. ומתישהו מגלים שאתם כבר לא זוג שמחכה להעלאה כדי לנשום. אתם משק בית שיודע בדיוק כמה שווה כל שקל שלא יצא, וכמה שווה כל שקל שנכנס, ובוחר את המנוף לפני שהחודש בוחר בשבילו.