צמיחת הון · · 5 דקות קריאה
העלאת רמת חיים אחרי העלאה במשכורת: כשה"מגיע לנו" אוכל את ההון
קיבלתם העלאה והחשבון לא השתנה? גלו איך רמת החיים מטפסת בלי החלטה, ואיך מחליטים מראש איזה חלק מההעלאה נשאר אצלכם.
לפני שלוש שנים חייתם טוב עם פחות. לא מצוין, אבל טוב. מאז היו שתי העלאות, אחת לכל אחד מכם, ושתיהן הגיעו אחרי מאמץ אמיתי. והיום, כשמסתכלים על סוף החודש, הוא נגמר בדיוק באותו מקום.
אף אחד לא ישב ואמר "בואו נוציא את כל ההעלאה". היא פשוט התפזרה. מינוי לסטרימינג שני. רכב גדול יותר, כי הילדים גדלו. ארוחת שישי בחוץ שהפכה מפינוק לשגרה. ניקיון פעם בשבוע במקום פעם בשבועיים. כל אחד מהדברים האלה הגיוני, וכל אחד מהם נכנס בשקט.
הסיפור הישן מציע שתי גרסאות. או ש"אין לנו משמעת", או להפך: "זה טבעי, כולם חיים ככה". העלאת רמת חיים אחרי העלאה במשכורת היא לא בעיית משמעת, וגם לא גזירת גורל. היא מה שקורה לכסף חדש שלא קיבל החלטה.
שתי העלאות, אותו סוף חודש
יש בכם צד שרוצה הון, ושמסתכל על ההעלאה ושואל: אם עכשיו מרוויחים יותר, למה שום דבר לא נצבר?
ויש צד שאומר, ובצדק: "עבדנו קשה בשביל ההעלאה הזאת. אם נשים את כולה בצד, מה בעצם קיבלנו?" המשפט הזה שומר על משהו חשוב: התחושה שהמאמץ שווה משהו עכשיו, לא רק בעוד עשרים שנה. תוכנית שלוקחת מכם את התחושה הזאת לא מחזיקה מעמד. היא נשברת, ובדרך כלל בכרטיס האשראי.
יש אמת בשניהם. מגיע לכם. השאלה היא רק מה בדיוק מגיע לכם, ומתי.
אינפלציית רמת חיים: למה זה קורה בלי החלטה
לפני יותר מחמישים שנה תיארו הפסיכולוגים פיליפ בריקמן ודונלד קמפבל (1971) את מה שנקרא מאז "ההליכון ההדוני": אנחנו מתרגלים לשיפור, ואחרי זמן קצר הוא מפסיק להרגיש כמו שיפור. מה שהיה מותרות הופך לבסיס תוך חודשים. סקירה מאוחרת יותר של המחקר על הסתגלות (פרדריק ולוונשטיין, 1999) תיארה את אותו מנגנון בתחומים רבים בחיים, גם אם לא בכולם ולא תמיד עד הסוף.
המשמעות פשוטה: תוספת שלא קיבלה החלטה הופכת לבסיס חדש, ובסיס לא מרגיש כמו תוספת. לכן ההעלאה "נעלמת". היא לא נעלמה, היא פשוט נהייתה הרגיל שלכם.
וכאן גם הסיבה שהפתרון הישן לא מחזיק. "נחזור לרמת החיים של פעם, בבת אחת" נשמע אחראי, אבל ויתור מורגש חזק יותר מתוספת באותו גודל: לחזור אחורה על הכול בבת אחת מרגיש כמו עונש, והעונש נגמר אחרי חודש, עם פיצוי. לא חסרה לכם משמעת. חסרה החלטה אחת, בזמן הנכון: לפני שהכסף נכנס.
"מגיע לנו", עם כתובת ותאריך
הרעיון כאן לא נגד ה"מגיע לנו". הוא בעדו. ה"מגיע לנו" רק צריך כתובת ותאריך.
המטרה: להחליט על ההעלאה הבאה לפני שהיא נכנסת, כך שחלק ממנה נהנים ממנו עכשיו וחלק נשאר אצלכם. בלי לחזור בבת אחת לרמת החיים של פעם, ובלי להרגיש שהמאמץ לא שווה כלום.
דוגמה: העלאה של 1,200 ₪ נטו בחודש. כלל אחד, שנקבע בשיחה אחת: 500 ₪ הולכים להנאה מוצהרת, משהו ששניכם בחרתם, ו-700 ₪ נשארים אצלכם. אף אחד לא מבקש מכם את היחס הזה; כל משפחה קובעת את שלה. הנה כמה זמן לוקח לחלק שנשאר להגיע ליעד ראשון:
החלק מההעלאה שנשאר אצלכם, בכמה חודשים הוא מגיע ליעד
הזמן עד היעד
36 חודשים
הזיזו את הסכום החודשי ותראו מה קורה ליעד. גם 300 ₪ בחודש הם החלטה, והחלטה היא מה שהיה חסר.
למה חלוקה מחזיקה כשוויתור לא? כי היא נותנת לכם את שני הדברים שאתם רוצים, כל אחד במספר משלו. סכום קבוע להנאה, בלי להתנצל עליו ובלי לחשב כל קנייה. וסכום שנשאר וגדל כל חודש, מול העיניים. אף רצון לא מנצח את השני, ולכן אין צורך לפצות את עצמכם בסוף החודש. וההחלטה מתקבלת פעם אחת, בשיחה זוגית אחת, ולא מחדש בכל ביקור בקניון.
מהרשימה של השנה שעברה לכלל של ההעלאה הבאה
צעד ראשון: לרשום מה נוסף בשנה האחרונה. לא לשפוט, רק לרשום. את ההוצאות הקבועות של החודש הזה מול אלה של אותו חודש לפני שנה. המטרה היא לראות לאן הלכו ההעלאות הקודמות, לא למצוא אשמים.
ב-AlphaHome: בעמוד ההוצאות אפשר לסנן רק את ההוצאות הקבועות, חודש אחד בכל פעם, ולהשוות חודש מול אותו חודש בשנה שעברה. ובפעמון התובנות יש שתי התראות שימושיות במיוחד כאן: חיוב קבוע חדש, והוצאה קבועה ששינתה סכום.
צעד שני: לבחור מה נשאר כי הוא באמת שלכם. עברו על הרשימה יחד ושאלו על כל שורה: "אם זה היה נעלם מחר, היינו מתגעגעים?" מה שעונה כן, נשאר בלי שום ויכוח. הוא כבר לא תוספת, הוא חלק מהחיים שבחרתם. על הבדיקה השנתית של מנויים וביטוחים כתבנו בבדיקת הוצאות קבועות.
צעד שלישי: לקבוע כלל חלוקה להעלאה הבאה. משפט אחד: "מכל העלאה, X הולך להנאה ו-Y נשאר אצלנו". החלק של ההנאה הוא לא פרצה בתוכנית. הוא מה שמחזיק אותה. בונוס חד-פעמי, משכורת 13 או החזר מס הם סיפור אחר, ויש להם מאמר משלהם; הכלל כאן הוא להעלאה שהופכת לבסיס החדש.
ב-AlphaHome: תנו לחלק של ההנאה תקציב משתנה משלו, עם תקרה חודשית לקטגוריה שבחרתם. ותנו לחלק שנשאר יעד חיסכון עם שם. ככה גם ההנאה וגם העתיד מקבלים מספר משלהם.
צעד רביעי: להפעיל את הכלל ביום שההעלאה נכנסת. לא בסוף החודש, כשכבר לא נשאר. ביום שהמשכורת החדשה נכנסת, החלק שנשאר עובר ליעד שלו. איך עושים את זה אוטומטית ביום המשכורת, כתבנו בלשלם קודם לעצמכם.
כשההעלאה כבר הוצאה לפני שהחלטתם
זה קורה הרבה, וזה בסדר. לא מתחילים מאפס ולא מחזירים את הגלגל אחורה. מחילים את הכלל מהחודש הבא, על מה שעוד לא התקבע. ההעלאה הבאה כבר תגיע עם החלטה.
ובונוס שנעלם בחופשה? לא בושה. זה נתון. החופשה הייתה טובה, ועכשיו אתם יודעים משהו על עצמכם: כסף שמגיע בלי שם הולך לחוויה. בפעם הבאה תנו לחוויה חלק מוצהר מראש, והיא כבר לא תיקח את הכול.
ואם אחד מכם רוצה 80% להנאה והשני 20%? זו לא מחלוקת על כסף, זו שיחה על מה כל אחד צריך כדי להרגיש שהמאמץ שווה. התחילו מהאמצע, נסו שלושה חודשים, ובדקו איך זה הרגיש.
ההעלאה הבאה כבר יודעת לאן היא הולכת
בלי כלל שנקבע מראש, ההעלאה הבאה כנראה תעשה מה שעשו הקודמות: תהפוך לבסיס חדש ותשאיר את סוף החודש באותו מקום. לא כי משהו לא בסדר איתכם, אלא כי זה מה שכסף בלי החלטה עושה.
לא צריך להפוך לחוסכים קפדניים. מספיק להיות אלה שמחליטים לאן הולך הכסף החדש, בכתב, לפני שהוא מגיע, ונותנים בהחלטה הזאת מקום גם להנאה וגם לעתיד. מחליטים פעם אחת, ומרגישים את זה בכל העלאה.
השבוע:
הצעד של השבוע
0 מתוך 4 סומנו
דבר אחד לעשות השבוע
תפתחו את AlphaHome, תרשמו את ההכנסות וההוצאות הקבועות של החודש, ותראו כמה באמת פנוי להוצאה. כל מה שכתוב במאמר מתחיל מהמספר הזה.