צמיחת הון · · 5 דקות קריאה
יעד הוני משפחתי: איך קובעים מספר שאפשר לחיות איתו
בלי מספר, אין כיוון. למדו איך משפחה קובעת יעד הוני משלה, מחלקת אותו לתחנות בדרך, ובודקת פעם ברבעון אם היא מתקרבת.
שיחה בערב, אחרי שהילדים נרדמו. מישהו שואל, חצי בצחוק: "כמה בעצם צריך כדי שנרגיש רגועים?" ואז שתיקה. לא כי השאלה מביכה, אלא כי אף אחד מכם לא יודע את התשובה.
אתם חוסכים. אולי לא הרבה, אבל בעקביות. יש משהו בצד, יש קרן השתלמות, יש תחושה כללית שאתם בכיוון הנכון. רק שאין לכם מושג לקראת מה. "להיות מסודרים" הוא רצון אמיתי לגמרי, אבל אי אפשר למדוד אותו, ולכן אי אפשר לדעת אם מתקרבים אליו.
והסיפור שמסביר את השתיקה הוא שיעד הוני זה לאנשים עשירים, או לאנשי כספים עם גיליונות. משפחה רגילה לא צריכה מספר, היא צריכה פשוט להמשיך.
למה בלי יעד הוני מרגיש בטוח יותר
יש בכם צד שרוצה כיוון: לדעת שהחיסכון של היום מוביל למשהו, ושבעוד כמה שנים תוכלו לומר "הגענו".
ויש צד שמעדיף את העמימות, ובצדק מסוים: "מה אם נכתוב מספר ונגלה שאנחנו רחוקים ממנו שנים?" העמימות הזאת שומרת עליכם ממשהו אמיתי: מהתחושה שאתם מאחור. כל עוד אין מספר, אי אפשר לפגר אחריו.
יש אמת בשניהם. בלי כיוון אין התקדמות, ומספר לא נכון יכול לשתק. לכן המספר שנבנה כאן הוא מספר שבנוי מהחיים שלכם, ולא כזה שמודד אתכם.
המספר העגול מהכותרת: למה הוא משתק
כשמשפחה כן מנסה לקבוע יעד, היא לוקחת אותו בדרך כלל מכותרת. "מיליון שקל". "עשרה מיליון לפרישה". המספר העגול גדול מדי, הוא לא שלכם, ואין לו קשר למה שאתם באמת רוצים. אז מוותרים לפני שמתחילים, וחוזרים לעמימות.
המחקר על הצבת מטרות מסביר חלק מזה. אדווין לוק וגארי לאת'ם, שסיכמו עשרות שנים של מחקר בתחום (American Psychologist, 2002), מצאו שמטרות ספציפיות ומאתגרות מובילות לביצוע טוב יותר מ"לעשות כמיטב יכולתנו". ומטרה רחוקה מדי, בלי תחנות ביניים, מרגישה בדרך כלל רחוקה מכדי לפעול עליה היום.
הבעיה לא הייתה בכם. לא חסר לכם כוח רצון. חסר מספר שנבנה מלמטה, ממה שהוא אמור לאפשר, ומחולק לתחנות שאפשר להגיע אליהן.
יעד שווי נקי שנבנה מהחיים שלכם
המספר מתחיל במשפט, לא במחשבון: "המספר שלנו אמור לאפשר לנו…". כל משפחה משלימה אחרת. לעבור לארבעה ימי עבודה בשבוע כשהילד הקטן יסיים תיכון. לעזור לכל ילד בצעד הראשון שלו. לדעת שאם אחד מכם יחליף קריירה, יש שנה של שקט.
מהמשפט הזה בונים מספר ראשון. הנה דוגמה של משפחה עם שני ילדים, שההוצאה החודשית שלה, לפי מה שרשמה בפועל, היא 17,000 ₪:
| מה המספר אמור לאפשר | איך חישבנו | סכום |
|---|---|---|
| שנה של שקט אם מישהו מחליף עבודה | 12 חודשים × 17,000 ₪ | 204,000 ₪ |
| עזרה ראשונה לכל אחד מהילדים | 2 × 100,000 ₪ | 200,000 ₪ |
| שנה של עבודה חלקית: הפער בהכנסה | 12 חודשים × 12,500 ₪ | 150,000 ₪ |
| המספר הראשון | 554,000 ₪ |
שימו לב מה אין בטבלה: אין ממוצע ארצי, אין יעד לפי גיל, ואין מספר של מישהו אחר. כל שורה היא החלטה שלכם, ואפשר לשנות אותה. המספר הוא הנחת עבודה, לא הבטחה ולא מבחן.
מהמשפט ועד התחנה הראשונה
מה שאתם בונים כאן: מספר שנבחר יחד ממה שהוא אמור לאפשר, מחולק לתחנות עם תאריכים. בלי מספר עגול מכותרת. ובלי להתבייש במרחק שלכם ממנו היום, כי המרחק הוא רק נקודת ההתחלה של המפה.
שלב 1: משפט המטרה. שבו יחד וכתבו אותו. משפט אחד, לא רשימה. אם אתם לא מסכימים, כתבו שניים, והמספר יהיה סכום של שניהם. על השאלה ממה אתם רוצים להיות חופשיים ובשביל מה, כתבנו במה זה חופש כלכלי בשבילכם.
שלב 2: מספר ראשון. כמו בטבלה. כל שורה מהמשפט מקבלת סכום, והסכומים מצטרפים. אל תחפשו דיוק; מספר עגול בקירוב טוב מספיק לשנה הראשונה.
שלב 3: תחנות של שנה או שנתיים. מפרקים את הדרך. אם יש לכם היום 120,000 ₪ בצד ואתם שמים בצד 3,000 ₪ בחודש, התחנה הראשונה יכולה להיות 160,000 ₪ בסוף השנה הבאה. תחנה קרובה היא תחנה שאפשר להגיע אליה, ולחגוג.
כמה חודשים עד המספר הראשון, בלי שום הנחת תשואה
הזמן עד היעד
145 חודשים
החישוב הזה לא מניח שום תשואה, ולכן הוא שמרני בכוונה. מי שרוצה לראות איך אותה הפקדה חודשית נראית בהנחת תשואה, יכול לפתוח את המחשבון; הוא מתחיל מאפס, בלי ה-120,000 ₪ שכבר בצד. 4% בשנה היא הנחה נמוכה בכוונה, כדי שהדוגמה לא תיראה טובה מהמציאות; היא לא תחזית ולא המלצה על מכשיר, ואם המספר שיוצא קרוב ליעד, זה בגלל ההנחה ולא כי משהו מובטח:
אותה הפקדה חודשית במחשבון, מגיל 38 עד 50, בהנחה של 4% בשנה
מגיל 38 עד 50, 3,000 ₪ בחודש, בהנחת תשואה של 4% בשנה.
לפתוח את המחשבון עם המספרים האלההריבית כאן היא הנחה לצורך הדוגמה, לא תחזית.
ב-AlphaHome: בתוכנית החיסכון מזינים יעד סופי ותאריך, הוצאות עתידיות גדולות, והנחת תשואה שנתית שאתם בוחרים, ומקבלים את ההפקדה החודשית הנדרשת, תחזית חודש אחרי חודש והתראה כשהתוכנית לא מגיעה ליעד. לתוכנית עצמה אין שם; את המשפט שלכם שמים ביעד חיסכון, בשם ובתיאור שלו, ומקשרים את היעד לתוכנית.
שלב 4: בדיקה פעם ברבעון. רבע שעה, ארבע פעמים בשנה. איפה אתם היום, איפה התחנה, ומה הפער. לא יותר.
ב-AlphaHome: השווי הנקי של משק הבית, שמחבר הון בדירה, חסכונות, קרנות ארוכות טווח והון מסחר, מראה איפה אתם היום. איך מחשבים אותו ולמה הוא זז, כתבנו במדריך לשווי נקי.
שלב 5: עדכון שנתי של היעד עצמו. החיים משתנים, והמשפט משתנה איתם. פעם בשנה קוראים אותו שוב ושואלים: האם זה עדיין מה שאנחנו רוצים שהמספר יאפשר?
שנה שבה השווי ירד
יגיע רבעון שבו המספר יורד. השוק ירד, הרכב התחלף, היה שיפוץ. התחנה זזה. היעד לא בוטל. מה עושים היום: רושמים את הסיבה ליד המספר, כדי שבעוד שנה תזכרו שזו הייתה החלטה או אירוע, לא כישלון. מה משנים: אם הוצאה גדולה הפתיעה אתכם, מוסיפים אותה לתוכנית כהוצאה עתידית, כדי שהבאה כבר לא תפתיע.
ובן או בת זוג שלא מתחברים למספר? לא מתווכחים על הסכום. חוזרים למשפט. אנשים מתחברים למה שהמספר מאפשר, לא לאפסים שלו. וכשתתקרבו, יש שאלה חדשה שכדאי לשאול, ועליה כתבנו בכמה זה מספיק.
תשובה לשאלה ששאלתם בערב
בלי מספר, סביר שבעוד חמש שנים תהיו באותו ערפל, עם אותה שתיקה באותה שיחה בערב. לא כי לא חסכתם, אלא כי לא ידעתם לקראת מה.
עם מספר, גם רחוק, משהו משתנה. כל הפקדה היא צעד בדרך מסוימת, כל רבעון הוא נקודה על מפה, ושניכם יודעים על מה אתם מדברים. ובפעם הבאה שמישהו ישאל, חצי בצחוק, כמה בעצם צריך, תהיה תשובה. אולי לא סופית, אבל שלכם, ובנויה מהחיים שלכם.
השבוע: כתבו יחד משפט אחד שמתחיל ב"המספר שלנו אמור לאפשר לנו…", פתחו יעד חיסכון שזה השם שלו, עם ההסבר המלא בתיאור, וקשרו אותו לתוכנית החיסכון.
דבר אחד לעשות השבוע
תפתחו את AlphaHome, תרשמו את ההכנסות וההוצאות הקבועות של החודש, ותראו כמה באמת פנוי להוצאה. כל מה שכתוב במאמר מתחיל מהמספר הזה.