השוואה חברתית וכסף: ההוצאות שאנחנו עושים בשביל אחרים

יום שלישי בערב, הילדים כבר ישנים. גוללים רגע לפני השינה, ותמונה מבריכה של מלון בכרתים עוצרת את האגודל. אלה החברים מהגן. בבוקר, ליד הקפה, מישהו אומר "אולי גם אנחנו צריכים לצאת השנה למשהו רציני". ושבוע אחרי זה יש הזמנה, והכרטיס כבר מחויב.

אף אחד לא קונה רכב כדי להרשים את השכנים. אף אחד לא מזמין חופשה בשביל תמונה. ובכל זאת, בסוף החודש מתגלה שההוצאות על דברים שאנשים רואים גדלו יותר מכל השאר: הרכב, החופשה, יום ההולדת של הילד, המתנה לחתונה שהייתה גבוהה "כי כולם שמו ככה".

וכשזה נשמע לא נוח, עולה מהר המשפט "אנחנו לא מושפעים מאף אחד". כי הסיפור שסיפרו לנו אומר שמי שמושפע מאחרים הוא חלש. אז אף אחד לא מודה, וההוצאות ממשיכות.

יש בכם צד שרוצה להחליט לבד, בלי לבדוק מה עשו אחרים. ויש בכם צד שרוצה להשתייך. לא להיראות מאחור מול המשפחה, להיות חלק מהחבורה, לבוא לחתונה בלי להרגיש שהמעטפה קטנה. אין בזה שום דבר שטחי. הרצון הזה שומר על המקום שלכם בין האנשים שחשובים לכם, וזה צורך אנושי אמיתי. לא צריך להתבייש בו. צריך להקשיב לו.

למה "להפסיק להשוות" לא עובד

מי שניסה כבר יודע: מוחקים אפליקציה, מחליטים ש"מעכשיו לא אכפת לנו", אולי אפילו מתרחקים קצת מחברים. וזה מחזיק שבועיים. ואז מגיעה הזמנה לחתונה, או שהבן חוזר מהכיתה ומספר מה קיבל חבר שלו ליום ההולדת.

וזה לא קרה כי לא התאמצתם מספיק. כבר ב-1954 תיאר הפסיכולוג Festinger את ההשוואה החברתית כדרך הבסיסית שבה אנשים מעריכים את עצמם: כשאין מדד חיצוני ברור, אנחנו מסתכלים על מי שסביבנו. זה לא פגם באופי. זו הדרך שבה אנשים בנויים.

וההשפעה מגיעה עד הכיס. Agarwal, Mikhed ו-Scholnick פרסמו ב-2020 מחקר על נתונים מקנדה: ככל שזכייה בלוטו של שכן הייתה גדולה יותר, כך עלו פשיטות הרגל אצל השכנים הקרובים שלו. הכסף נכנס לבית אחד, והלחץ הורגש בבתים שלידו.

השאלה היא לא אם אתם משווים. כולנו משווים. השאלה היא אם אתם בוחרים מה מוציאים בגלל זה.

לחץ חברתי והוצאות: ארבעה צעדים שקטים

הדרך כאן לא דורשת להתנתק מאף אחד. היא דורשת להפריד, בשקט, בין הוצאות שנולדו מבחירה לבין הוצאות שנולדו מהשוואה, ולתת לצורך להשתייך מקום מוצהר.

1. לזהות את ההוצאות הגלויות. עוברים על החודש האחרון ומסמנים את מה שאנשים אחרים רואים: רכב, חופשה, בגדים, יציאות, אירועים, מתנות, מסיבות לילדים.
2. לשאול שאלה אחת על כל הוצאה. "הייתי קונה את זה אם אף אחד לא היה רואה?" לא כדי לשפוט. כדי לדעת.
3. לפתוח שורה מוצהרת להוצאות חברתיות. אירועים, מתנות, יציאות. סכום שבחרתם בשקט, בבית, ולא ליד הקופה.
4. שיחה זוגית אחת. על מה שחשוב לכם להיות חלק ממנו. אולי החתונות של המשפחה המורחבת חשובות לכם מאוד, והחופשה הגדולה פחות. זו החלטה שלכם, ולא של הקבוצה.

אילו הוצאות גלויות היו לנו בחודש האחרון

• רכב, שדרוג או אביזרים
• חופשה או סוף שבוע מחוץ לבית
• בגדים, נעליים, מותגים
• מסעדות ויציאות עם חברים
• אירועים, חתונות ומתנות
• ימי הולדת ומסיבות לילדים
• טלפון או גאדג'ט חדש

0 מתוך 7 סומנו

הייתם קונים את זה בלי קהל?

בחרו הוצאה אחת שסימנתם. אם אף אחד לא היה רואה אותה, הייתם קונים אותה?

בחרו את התשובה הקרובה אליכם. אין כאן תשובה שגויה.

כן, בדיוק אותו דברכן, אבל בגרסה פשוטה יותרכנראה שלאלא בטוחים

לבחור את ההוצאות הגלויות, לא לוותר עליהן

היעד הוא לבחור בעצמכם אילו הוצאות גלויות שוות לכם, עם שורה בתקציב לצורך להשתייך. בלי להתנתק מחברים ומשפחה. בלי לוותר על החתונה של בת הדודה. ובלי להתבייש בזה שגם אתם משווים. הצורך להשתייך מקבל סכום. ומה שמחוץ לסכום מקבל את השאלה.

מהגלילה להחלטה

שלב 1: לראות את החודש

עוברים על ההוצאות של החודש האחרון ובוחרים שלוש שהיו גלויות. לא צריך יותר. שלוש מספיקות כדי לראות דפוס. המטרה בשלב הזה היא לא לחתוך שום דבר, רק לראות מה קורה בחודש רגיל שלכם.

ב-AlphaHome: רשימת ההוצאות מציגה חודש אחד בכל פעם, עם סינון לפי קטגוריה. פעמון התובנות מתריע כשהוצאה בקטגוריה קופצת לעומת הממוצע של שלושת החודשים הקודמים, כך שרואים מתי משהו זז עוד לפני סוף החודש.

שלב 2: לשים מספר על הצורך להשתייך

מה שמזיז כאן הכי הרבה הוא שני דברים: סכום שנתי אחד לאירועים ולמתנות, ותקרה חודשית אחת ליציאות. משפחה שהולכת לעשרה אירועים בשנה יודעת שזה סכום אמיתי, ועדיף לראות אותו מראש. המאמר על תקציב לאירועים ולמתנות מפרט איך בונים את השורה הזאת ואיך מחליטים על כל אירוע.

ב-AlphaHome: תקציב בתקופה שנתית לקטגוריה "אירועים ומתנות" נמדד מינואר ועד החודש המוצג, כך שבאמצע השנה רואים כמה כבר יצא. ליציאות אפשר לפתוח תקציב משתנה חודשי עם תקרה.

שלב 3: השיחה הזוגית

ערב אחד, עשרים דקות. כל אחד ואחת מכם כותבים שלושה דברים שחשוב להם להיות חלק מהם, ומשווים. מה שמופיע אצל שניכם מקבל עדיפות בשורה החברתית. אם השיחה הזאת נוטה להפוך לוויכוח, המאמר על תקציב משותף לזוגות מציע דרך לנהל אותה סביב מספר אחד.

כשהלחץ מגיע בהזמנה עם תאריך

עונת החתונות. שלוש הזמנות באותו חודש, ובכל אחת "כולם שמים לפחות…". זה לא כישלון של התוכנית, זו העונה שבשבילה היא נבנתה. היום: לבדוק כמה נשאר בתקציב השנתי ולחלק אותו בין שלוש ההזמנות, לפני שקונים בגדים. לפעם הבאה: לרשום בתחילת השנה את האירועים הצפויים, כדי שהסכום יחכה להם.

"כבר קנינו". הרכב החדש בחניה, והתשובה לשאלה הייתה "כנראה שלא". לא מחפשים אשמים ולא מענישים את עצמכם. היום: לרשום את ההוצאה בקטגוריה הנכונה, כדי שהתמונה תהיה כנה. לפעם הבאה: לחכות שבוע בין הרגע שבו רוצים משהו גלוי לבין הקנייה. שבוע מספיק כדי שהשאלה תישאל בשקט.

אחד מכם אומר "אצל ההורים שלי תמיד שמו ככה" והשני מרגיש שזה מוגזם. שני הצדדים מגינים על משהו אמיתי. היום: לרשום את שני הסכומים ולבחור אחד לאירוע הקרוב. לפעם הבאה: להחליט על כלל אחד לכל סוג אירוע, פעם אחת, בבית.

מי מחליט על ההוצאות שכולם רואים

אם נשארים עם אותה גלילה ואותה שתיקה, ההוצאות יישארו אותן הוצאות. לא כי משהו לא בסדר אתכם, אלא כי זה מה שהמנגנון עושה כשאף אחד לא שואל אותו שאלות. מה שמשתנה הוא לא כמה אתם משווים. זה מי מחליט.

ההשוואה לא תיעלם, וגם לא צריך להתרחק מכולם כדי להשתיק אותה. מה שאפשר לשנות הוא את המבחן: שכל הוצאה שאחרים רואים תהיה כזאת שהייתם בוחרים גם בלי קהל, ושתיהנו ממנה בלי לבדוק מי מסתכל.

השבוע: לפתוח בעמוד ההוצאות את החודש האחרון, לרשום על דף שלוש הוצאות שנולדו מהשוואה, ולפתוח תקציב שנתי אחד לאירועים ולמתנות.