לקנות זמן בכסף: ההוצאה שמחזירה לכם שעות בשבוע

שבת בבוקר. מכונה ראשונה, מכונה שנייה. קפיצה לסופר כי שכחו חלב. לנקות את המטבח אחרי ארוחת שישי, לקפל, לסדר, להחזיר שיחה לחברת הביטוח. בשתיים בצהריים מישהו שואל "אז מה עושים היום?", ואין כבר כוח לשום דבר. לא לילדים, לא לזוגיות, לא למנוחה. והערב נגמר בשאלה המוכרת: איפה היום הלך?

זה לא שאתם לא מתארגנים. אתם מתארגנים מצוין. פשוט יש יותר משימות מאשר שעות, וכל משימה שאתם לוקחים על עצמכם יוצאת מהזמן שנשאר לכל השאר.

והסיפור שמחזיק את זה במקום אומר שלשלם למישהו על משהו שאפשר לעשות לבד זה בזבוז. שמשפחה אחראית חוסכת כשהיא עושה הכול בעצמה. ושמי שמשלם על ניקיון או על משלוח הוא קצת מפונק.

יש בכם צד שרוצה זמן. שבת אחת בלי רשימה, ערב אחד שבו יש כוח לשבת יחד. ויש בכם צד שחושש. "אם נתחיל לשלם על דברים כאלה, איפה זה ייגמר? ואנחנו הרי מסתדרים". הצד הזה שומר על משהו חשוב לו: התחושה שאתם עושים הכול בעצמכם, ושאתם לא מבזבזים. זו גאווה אמיתית, והיא לא צריכה להיעלם. היא צריכה כלל שתוכל לסמוך עליו.

כסף וזמן: למה "לעשות לבד" לא תמיד חוסך

לעשות הכול בעצמכם נראה חינמי, כי אין לזה מחיר בשקלים. אבל יש לזה מחיר. הוא משולם בעייפות, בסבלנות שנגמרת מוקדם, בשעות שלא נשארו לילדים. המחיר הזה פשוט לא מופיע בדף החשבון, ולכן קל להתעלם ממנו.

וזה ממש לא באשמתכם. לתמחר שעה מהחיים הפרטיים זה משהו שלא מלמדים בשום מקום. Whillans, Dunn, Smeets, Bekkers ו-Norton פרסמו ב-2017 בכתב העת PNAS מחקר שמצא שאנשים שהוציאו כסף כדי לחסוך זמן דיווחו על שביעות רצון גבוהה יותר מהחיים. בניסוי שערכו, הוצאה על משהו שחוסך זמן שיפרה את מצב הרוח יותר מאשר הוצאה של אותו סכום על מוצר. ובאותו מחקר עלה שמעטים בכלל חושבים להוציא כסף כך.

זה לא אומר שכל מי שיקנה זמן יהיה מאושר יותר, וגם לא שצריך לקנות הכול. זה אומר שזמן הוא משאב, בדיוק כמו כסף, ושמותר להחליט עליו.

זמן הוא לא מה שנשאר אחרי כל המשימות. הוא משהו שאפשר להחליט לקנות, באותו שיקול כמו כל הוצאה אחרת.

מה קונים, בכמה, ובשביל מה

היעד: לבחור משימה אחת שאתם קונים בכסף, עם סכום ותקרה שהחלטתם מראש, ועם תוכנית למה שתעשו בזמן שהתפנה. בלי לקנות כל דבר. בלי לוותר על הגאווה של "אנחנו מסתדרים". ובלי רגשות אשם על זה שלא הכול נעשה בידיים שלכם. משימה אחת, תקרה אחת, ושעות שיודעות לאן הן הולכות.

שווה לשלם על זמן? החשבון של שעה אחת

שלב 1: לרשום משימות ושעות

במשך שבוע אחד רושמים כל משימה בבית ואת השעות שהיא לקחה. לא צריך דיוק של דקות. הערכה מספיקה. בהרבה בתים מתגלה שיש שתיים או שלוש משימות שבולעות את רוב הזמן.

לאן הלכו השעות שלנו השבוע

• ניקיון הבית
• כביסה וקיפול
• קניות בסופר
• בישול והכנת אוכל
• הסעות של הילדים
• סידורים, בירוקרטיה ושיחות טלפון
• תיקונים קטנים בבית

0 מתוך 7 סומנו

שלב 2: לבחור את המשימה השוחקת ביותר

לא בהכרח את הארוכה ביותר. את זו שגוזלת הכי הרבה כוח, או שאתם הכי לא אוהבים. משימה אחת. זה מה שהופך את ההחלטה לאפשרית. זו גם המשימה שבה שעה שנקנתה תורגש הכי הרבה, ולכן כדאי להתחיל דווקא ממנה ולא מהקלה ביותר.

שלב 3: לתמחר אותה לשעה

שתי הפעולות שעושות את רוב העבודה: לבדוק כמה עולה לקנות את המשימה הזאת, ולחלק במספר השעות שהיא מחזירה בחודש. נניח, רק כדי להדגים את החישוב, שירות שעולה 600 ₪ בחודש ומחזיר 12 שעות: זה 50 ₪ לשעה. ואז שואלים שאלה אחת: האם שעה של שבת עם הילדים שווה לנו 50 ₪? אין תשובה נכונה. יש תשובה שלכם.

לעשות לבד, או לקנות את השעות

היבט	לעשות לבד	לקנות את השעות
שעות בשבוע	נשארות על המשימה	מתפנות לדבר שבחרתם
עלות בשקלים	אפס	סכום קבוע עם תקרה
עלות בכוח	עייפות בסוף השבוע	כמעט אפס
מה שומרים	את התחושה שעושים הכול לבד	את הזמן למה שחשוב לכם

לעשות לבדלקנות את השעות

לעשות לבד

שעות בשבוע

נשארות על המשימה

עלות בשקלים

אפס

עלות בכוח

עייפות בסוף השבוע

מה שומרים

את התחושה שעושים הכול לבד

שלב 4: סכום ותקרה בתקציב

אם ההחלטה היא לקנות, זה הופך לסעיף בתקציב. לא הוצאה שמרגישה כמו פינוק, אלא בחירה עם סכום ותקרה. ככה לשאלה "איפה זה ייגמר?" יש תשובה כתובה, וגם אתם יודעים בדיוק כמה השעות האלה עולות לכם בכל חודש.

ב-AlphaHome: פותחים בהגדרות קטגוריה בשם "קניית זמן". כשיש מחיר אמיתי, פותחים לה בעמוד התקציב תקציב משתנה עם תקרה חודשית, בסכום גדול מאפס. בעמוד התקציב רואים בכל חודש כמה מהתקרה כבר יצא.

שלב 5: להחליט מראש לאן הולך הזמן

זה החלק שהכי קל לדלג עליו, והוא העיקר. שעה שהתפנתה בלי תוכנית נבלעת במשימה אחרת או במסך. כותבים מראש: "השעתיים של שבת בבוקר הן לטיול עם הילדים". אם אתם רוצים לשמור גם על מרווח קבוע ביומן, המאמר על קרן חירום של זמן עוסק בדיוק בזה.

כשהשעות נבלעות, או כשהחודש לחוץ

קניתם את השעות, והן נבלעו בעבודה או במסך. זה קורה כמעט לכל מי שמתחיל. זמן פנוי שואב משימות כמו ואקום. היום: לחזור להחלטה שכתבתם ולשים אותה ביומן, עם שעה. לפעם הבאה: לתת לזמן שהתפנה שם, בדיוק כמו לקטגוריה.

חודש לחוץ בכסף, והסעיף של קניית זמן נראה כמו מותרות. זה בסדר שהוא יתכווץ ראשון. הוא לא נכשל, הוא עשה את התפקיד שלו כשהיה אפשר. היום: להוריד את התקרה לחודש הזה, לא למחוק את הקטגוריה. לפעם הבאה: להחזיר אותה כשהחודש נרגע, בלי להתחיל את ההחלטה מאפס.

אחד מבני הזוג מרגיש שזה בזבוז, והשני מרגיש שזו הצלה. כל אחד מכם שומר על משהו: אחד על הכסף, השני על הכוח. היום: להסכים על ניסיון של שלושה חודשים עם תקרה ברורה. לפעם הבאה: לבדוק יחד בסוף התקופה מה נעשה בשעות שהתפנו. אם השאלה הרחבה יותר היא בין להרוויח יותר לבין להוציא פחות, המאמר על השאלה הזאת פורש את השיקולים.

הזמן כסעיף בתקציב

אם שום דבר לא משתנה, השבת הבאה תיראה כמו הקודמת: אותן מכונות, אותו סופר, אותה עייפות בשתיים בצהריים. הבעיה מעולם לא הייתה ארגון. הזמן פשוט לא קיבל אף פעם מקום בתקציב.

בין פינוק לבין "לעשות הכול לבד" יש דרך שלישית: לנהל את השעות כמו שמנהלים את הכסף, ולהחליט מראש כמה מהן קונים ולאן הן הולכות.

השבוע: לרשום על דף את המשימות של השבוע ואת השעות שהן לקחו, ולפתוח עכשיו בהגדרות קטגוריה בשם "קניית זמן". את התקרה קובעים בעמוד התקציב רק כשיש מחיר אמיתי לשעה שבחרתם לקנות.