כסף ואושר: מה המחקר באמת אומר, ומה זה אומר על התקציב שלכם

סוף החודש. דף החיובים של האשראי ארוך: הזמנה מהאתר שכבר שכחתם, ארוחה בחוץ, מנוי שלא נגעתם בו, מתנה ליום הולדת. כל קנייה הייתה הגיונית ברגע שלה. ובכל זאת, כשאתם מגלגלים את הרשימה, עולה שאלה שקטה: מה מכל זה באמת שימח אותנו?

"כסף לא קונה אושר", אומרים מי שיש להם. "תנו לי לנסות", עונים מי שאין להם. שני המשפטים נשמעים נכון, ואף אחד מהם לא עוזר לבנות תקציב.

הסיפור הישן מציע שתי דרכים. אחת: לרדוף אחרי עוד הכנסה, כי "עוד קצת והכול יסתדר". השנייה: להתנזר, לוותר על הכול בשם הערכים, ולהרגיש צודקים וקצת מרירים. שתיהן מתייחסות לסכום. אף אחת לא שואלת על מה הכסף יוצא.

האם כסף קונה אושר: מה המחקר מצא, ומה השתנה בו

יש בכם צד שלא רוצה לבדוק. הוא חושש שהבדיקה תגלה שהקניות האהובות, הקפה של הבוקר או ההזמנה של יום חמישי, לא "מוסיפות", ואז יצטרכו לוותר עליהן. הצד הזה שומר על ההנאות הקטנות שמחזיקות את השבוע, וזה תפקיד חשוב. ויש בכם צד שרוצה להרגיש טוב עם הכסף, ולא רק לראות אותו נגמר. שניהם צודקים לגמרי.

אם עד היום לא ידעתם מה לעשות עם השאלה הזאת, זה לא בגללכם. גם החוקרים שינו את דעתם. ב-2010 פרסמו דניאל כהנמן ואנגוס דיטון ב-PNAS ממצא שהתפרסם מאוד: ההערכה הכללית של אנשים את חייהם עולה עם ההכנסה, אבל הרגשות היומיומיים מפסיקים להשתפר מעל רמת הכנסה מסוימת. מכאן נולד הרעיון של "תקרת אושר".

ב-2021 פרסם מתיו קילינגסוורת', גם ב-PNAS, נתונים שנאספו מאנשים ברגעים שונים ביום, ומצא שהרווחה היומיומית ממשיכה לעלות עם ההכנסה גם ברמות גבוהות. ב-2023 ישבו קילינגסוורת', כהנמן וברברה מלרס יחד וניתחו מחדש את הנתונים. המסקנה המשותפת: אצל רוב האנשים הרווחה ממשיכה לעלות עם ההכנסה, ורק אצל הקבוצה הפחות מאושרת היא נעצרת בשלב מסוים.

כלומר, לא צריך לבחור בין כסף לאושר. אבל הסכום הוא רק חצי מהסיפור. החצי השני הוא איך מוציאים.

שלוש שאלות שהמחקר מציע לכל הוצאה

שלוש קבוצות של ממצאים הופכות לשלוש שאלות שאפשר לשאול על כל שורה בדף החיובים:

חוויה או חפץ? ליף ואן בובן ותומס גילוביץ' מצאו ב-2003 שאנשים מדווחים על יותר שמחה מקניות של חוויות, טיול, הופעה, ארוחה עם חברים, מאשר מקניות של חפצים. החוויה ממשיכה לחיות בזיכרון ובסיפור, ולחפץ מתרגלים.

האם זה קנה לנו זמן? אשלי וילנס ועמיתיה מצאו ב-2017, ב-PNAS, שאנשים שהוציאו כסף כדי לפנות לעצמם זמן, ניקיון, משלוח, שירות שחוסך שעה, דיווחו על שביעות רצון גבוהה יותר. על זה הרחבנו בלקנות זמן בכסף.

האם זה היה בשביל מישהו אחר? אליזבת דאן, לארה אקנין ומייקל נורטון פרסמו ב-2008 ב-Science ניסוי שבו אנשים קיבלו סכום קטן להוציא על עצמם או על אחרים. מי שהוציא על אחרים דיווח בסוף היום על תחושה טובה יותר. על נתינה כשורה מתוכננת בתקציב כתבנו בנתינה ותרומות בתקציב המשפחתי.

ושתי הסתייגויות, ביושר. אלה ממצאים על ממוצעים, רובם ממחקרים בארצות הברית, והם לא חוק טבע שחל על כל בית. ולא כל הוצאה צריכה לעבור את המבחן: את הקניות בסופר ואת החשבון של החשמל אף אחד לא קונה כדי לשמוח.

הוצאה אחת מהחודש שעבר

תבחרו הוצאה אחת שזכורה לכם מהחודש שעבר. מה היא הייתה בעיקר?

בחרו את התשובה הקרובה אליכם. אין כאן תשובה שגויה.

חוויה: יציאה, טיול, ארוחה עם אנשיםחפץ שקניתם לעצמכםשירות שחסך לכם זמןמשהו בשביל מישהו אחרחיוב שגרתי, בלי רגש מיוחד

לא להוציא פחות, להוציא אחרת

להזיז מעט כסף בכל רבעון ממה שלא מוסיף לכם למה שכן. בלי לשנות את הסכום הכולל, בלי לרדוף אחרי עוד הכנסה, ובלי לוותר על ההנאות הקטנות שמחזיקות את השבוע. 100 ₪ בחודש, לא מהפכה.

ארבעה שלבים לתקציב שמוציא על מה שמוסיף

שלב 1: לעבור על החודש שעבר

רבע שעה, עם הרשימה של החודש שעבר. לא כדי לשפוט, כדי לראות.

ב-AlphaHome: רשימת ההוצאות מציגה חודש אחד בכל פעם, ואפשר לסנן אותה לפי קטגוריה ותאריך. בוחרים את החודש שעבר ועוברים קטגוריה אחרי קטגוריה: מסעדות, בילויים, קניות.

שלב 2: שלוש שהוסיפו, ושלוש שלא

על דף, שתי עמודות. שלוש הוצאות שבאמת הוסיפו לכם, ושלוש שלא. לא לפי הסכום, לפי התחושה כשאתם נזכרים בהן היום. שלוש השאלות עוזרות, אבל ההחלטה היא שלכם.

וההנאות הקטנות שמחזיקות את השבוע? הן לא בסכנה. הרבה פעמים דווקא הן מופיעות בעמודה של "הוסיפו", והבדיקה רק נותנת להן אישור. מה שעובר לעמודה השנייה הוא בדרך כלל דבר שקניתם מתוך הרגל, מתוך מבצע או מתוך עייפות, ושלא הייתם מתגעגעים אליו.

שלב 3: להזיז 100 ₪

לא מוחקים, מזיזים. מורידים 100 ₪ מהתקרה של קטגוריה שלא מוסיפה, ומעלים 100 ₪ לקטגוריה שכן. הסכום הכולל נשאר אותו דבר.

ב-AlphaHome: בעמוד התקציב אפשר לקבוע לכל קטגוריה תקציב משתנה, ולקטגוריה שעוד אין לה תקציב פותחים אחד. אין העברה אוטומטית בין תקרות, אז עורכים שתיים: אחת למטה ואחת למעלה. בחודש הבא רואים את שתיהן נמדדות.

שלב 4: לבדוק שוב ברבעון

פעם בשלושה חודשים, אותה רבע שעה. מה שהזזתם עובד? יש עוד 100 ₪ להזיז? ככה, לאט, התקציב מתחיל לדבר בשפה שלכם.

כשהקנייה האהובה לא עוברת, וכשמה ששימח אחד נראה לשני בזבוז

גיליתם שהקנייה האהובה, זו שחשבתם שאי אפשר בלעדיה, בכלל לא ברשימת "הוסיפו". לא מוותרים בבת אחת. היום: מקטינים אותה בחצי, לא מבטלים. לפעם הבאה: בודקים ברבעון הבא אם היא חסרה לכם. אם כן, היא חוזרת, וזה גם מידע.

בן או בת הזוג נהנים מדברים אחרים לגמרי, ומה שמוסיף לאחד נראה לשני בזבוז. זה לא ויכוח שצריך לנצח בו. היום: כל אחד ממלא את הדף שלו. לפעם הבאה: לכל אחד שורה משלו בתקציב, עם סכום שאף אחד לא בודק.

עבר רבעון ושכחתם לבדוק. זה תרגול, לא מבחן. היום: רבע שעה עם החודש האחרון בלבד. לפעם הבאה: לקבוע את הבדיקה ביומן, ביום הראשון של כל רבעון.

כסף ואושר בבית שלכם: שאלה שחוזרת כל רבעון

בלי שאלה, אותן הוצאות יביאו בסוף החודש את אותה תחושה עמומה. לא כי עשיתם משהו לא נכון, אלא כי אף אחד לא שאל. עכשיו יש לכם שלוש שאלות ודף אחד.

השאלה כבר לא "כמה הוצאנו", אלא "על מה". ומי ששואל אותה כל רבעון מגלה שהתקציב שלו מתחיל להיראות כמו החיים שהוא רוצה. ואם השאלה הבאה שלכם היא "כמה זה מספיק", כתבנו עליה בכמה זה מספיק.

השבוע: לעבור על הוצאות החודש שעבר, לרשום על דף שלוש שהוסיפו ושלוש שלא, ולערוך שתי תקרות בעמוד התקציב: להוריד ב-100 ₪ את התקרה של קטגוריה שלא מוסיפה, ולהעלות ב-100 ₪ את זו של קטגוריה שמוסיפה.